מאגר סיפורי מורשת

נחמיה פילץ – רקע משפחתי:

אמי שפרה לבית גרינשטין נולדה בשנת 1918 בעיר פאביאניץ בפולין, להוריה חוה ואברהם, להם נולדו 13 ילדים, אמי ואחיה יעקב היו הצעירים בילדים.

אבי משה פילץ נולד בשנת 1918 בעיר לאסק בפולין להוריו מלכה-רחל ונחמיה. בהיותו בן 6 נפטר אביו. אמו גידלה אותו ואת שני אחיו שהיו גדולים ממנו.

בגלל מצוקה כלכלית הוריי עבדו מגיל צעיר כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בגיל הנעורים לאבי היו חברים טובים, ביניהם גם אחיה של אמי וכך הכירו הוריי.

בשנת 1939 פלשה גרמניה הנאצית לפולין. הנאצים החלו להשפיל יהודים ולחוקק חוקים מפלים נגדם. הוריי נמלטו לאזור הרוסי בתקווה להינצל. לאחר כשנתיים, בשנת 1941 פלשו הגרמנים גם לרוסיה. הוריי נמלטו לעומק השטח הרוסי. הם עברו תלאות רבות. היו במחנות עבודה ואף בכלא. לאחר שש שנות מלחמה גרו הוריי בעיירה קורגן באזור אוראל בסיביר. שם בספטמבר 1945 נולדתי. הוריי היו פליטים אזרחי פולין. עם סיום המלחמה רצו לחזור למולדתם.

כשהייתי בן חצי שנה יצאנו למסע שנמשך חודש ברכבת, לפולין. כשהגענו לעיירות שלהם התברר שבמקומם גרו פולנים. מכל משפחתם הגדולה נותרו לאמי שני אחים כשכל השאר הושמדו.

תנועה של יהודים בשם "הבריחה" עזרה להוריי ולאחרים לעבור מפולין לצ'כיה ומשם לגרמניה, בה שהינו שנתיים עד קום המדינה.

העלייה לארץ ישראל

בחנוכה, דצמבר 1948, עלינו לארץ באונייה "פאן יורק" אני הייתי בן 3. מנמל חיפה העבירו אותנו למחנה אוהלים בפרדס-חנה. לאחר זמן קצר עברנו לגור ביפו, בחדר אחד בבית ערבי נטוש. זו הייתה השנה הראשונה למדינה, בה מתחילים חיי בישראל, ביפו מתחילים זכרונותיי הראשונים.   

זכרונות ילדות

הקרב בשלולית – כשהייתי בכיתה ד' גרנו ביפו. ביום חורפי אחד הלכתי עם חברי מבית הספר הביתה. בדרך נתקלנו בשלולית גדולה. החלטנו לשחק במלחמה כמו בימי קדם. לקחנו מִכסים עגולים של פחי אשפה כמגינים, מקלות ארוכים כחניתות ומקלות קצרים כחרבות. פתחנו במלחמה. בהתחלה זה היה משחק מרתק, אך תוך כדי הנאה מרובה מעדתי לפתע. נפלתי כל כולי לתוך המים. בגדי נרטבו וגם הילקוט שהיה על גבי נרטב ואיתו המחברות, הספרים והקלמר. הגעתי הביתה בחשש, וכשאמי ראתה אותי, היא נבהלה וכעסה עלי מאד.

מותו של הנשיא – בית הספר בו למדתי ביפו הכיל עולים חדשים רבים. בתחילה היה בכניסה שלט עם כיתוב באותיות ערביות. יום אחד נכנסה המורה לכיתה וסיפרה לנו שהנשיא חיים וייצמן, נשיאנו הראשון, נפטר. היא הסתובבה ללוח ופרצה בבכי. היא פנתה אל הלוח כדי שהילדים לא יראו שהיא בוכה. לאחר זמן מה נקרא בית הספר: "חיים וייצמן", על שם הנשיא הראשון של המדינה.

סידור תפילה בכריכת כסף – כשחגגו לי את בר המצווה קיבלתי במתנה ספרים: "יהודים מפורסמים" "מגלי עולם" "על כל שאלה תשובה" וכו'. ספר נחשב בימים ההם מתנה מכובדת. לא היה מקובל לתת כסף במתנה. בין שאר המתנות קיבלתי סידור, שכריכתו עשויה כסף ובו משובצות סצנות מהתורה. בדף הסוגר נכתבה הקדשה: "לנחמיה פילץ ליום בר המצווה, מאת אולמי העשור. למזכרת, מוצאי שמחת תורה, תשי"ט, 1958.

בשנה זו ציינו עשר שנים לקום המדינה ועל כן נקרא האולם "אולמי העשור". זו היתה שנה מיוחדת בישראל, הקימו תערוכת העשור בירושלים, בה ציינו את הישגיה של המדינה הצעירה.

הזוית האישית

סבא נחמיה: התוכנית היא חיובית, חשוב מאד להעביר מידע מסבא לנכד ולמרות גילו הצעיר אני מקווה שיזכור את סיפורי. ממליץ על התוכנית לכולם. דן: הקשר עם סבא התחזק במהלך התוכנית. היה לי כיף והקלדתי הרבה במחשב. אני ממליץ לכל התלמידים להשתתף בתוכנית.