מאגר סיפורי מורשת

שמי נטע אברמוביץ, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי חנה הנדל. סבתא חנה נולדה בשנת 1952 לבית משפחת אנטל בחיפה.

סבתא חנה מספרת 

שמי חנה (אנטל) הנדל, נולדתי בחיפה ישראל בשנת 1952.יש לי שני אחים ואחיות. עד גיל אחת עשרה גרתי בקריית חיים.

שורשי המשפחות שלי הם מפולין ומרוסיה, שם הורי נולדו. קראו לי בשמי – חנה, לזיכרה של סבתא שלי שנספתה בשואה.

במהלך חיינו במדינת ישראל, חווינו מידי כמה וכמה שנים מלחמות ואירועים. במלחמת ששת הימים, שפרצה בשנת 1967, הייתי אז תלמידת תיכון ובמלחמת יום כיפור הייתי נשואה טרייה ואימא לילד בן חודשיים.

מלחמת יום הכיפורים

רקע

מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום כיפור בתאריך 6 באוקטובר 1973, בהתקפה של צבאות מדינות ערביות נגד ישראל. סוריה ומצרים יצאו נגדנו למלחמה כשהן מקבלות סיוע ועזרה, מארצות ערב, עיראק וירדן. מרבית הקרבות התרחשו בדרום – בסיני ובצפון – ברמת הגולן. המלחמה הסתיימה בתאריך, 24 באוקטובר 1973, ביום בו הוחלט על הפסקת האש.

במלחמת יום כיפור הייתי כבר נשואה ואימא לילד בן חודשיים, כפי שסיפרתי. גרנו אז בבני יהודה שברמת הגולן, אנחנו ממקימי היישוב.  בני יהודה. "בעקבות מלחמת ששת הימים וכיבוש הגולן הוחלט לחדש את ההתיישבות במקום. בני יהודה הוקמה כמרכז שירותים אזורי, שבמקביל הוקם בסמוך אזור תעשייה. אכלוס הבתים הראשוניים החל באוגוסט 1972, התושבים הראשונים היו עובדי התעשייה האווירית לישראל, שהגיעו להקים את מפעל "תעשיות גולן". המפעל נחנך בנובמבר 1972 והיה המפעל התעשייתי הראשון ברמת־הגולן, הוא הוקם כשותפות של התעשייה האווירית (45%) הסוכנות היהודית (45%) והמתיישבים (10%). הוא נועד לשמש מפעל הרכבה עבור התעשייה האווירית. אחר כך התמחה המפעל בין השאר גם בייצור מושבי מפלט למטוסי קרב". (ויקיפדיה)

אנחנו היינו בין מקימי היישוב עם התחדשותו. באותו היום, ביום הכיפורים י' בתשרי ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בשעה 14:00 הגיעו אוטובוסים לפנות את הנשים והילדים מהיישוב שלנו. הגברים נשארו לשמור ביישוב, עד שגם הם פונו באמצע הלילה – כל אחד מהם עבר ליחידה הצבאית אליה היה מקושר.

אני פונתי עם בני התינוק, בן החודשיים, לקריות לבית של משפחה. דאגתי הייתה כפולה – מצד אחד, בעלי שירת בחזית הצפון והקשר ביננו היה מידי פעם שהתקשרנו למסור דרישת שלום. להיפגש – הצלחנו להפגש רק אחרי חודשיים מפרוץ המלחמה.

מצד שני – היה לי תינוק, בן בכור, שהייתי צריכה לדאוג לו בבית זר. חששתי שילדותו לא תהיה ילדות של ילד כמו שהייתה ילדותי, בה שיחקתי לרוב עם חברים מחוץ לבית (לא היו אז פלאפונים).

לצערינו, גם היום אנו חווים שוב את מלחמת חרבות הברזל ושוב נאלצים להתמודד עם החששות והדאגות.

הזוית האישית

נטע אברמוביץ: היה מעניין לשמוע את הזווית של סבתא חנה על מלחמת יום הכיפורים שהתרחשה לפני כחמישים שנים, לנוכח המציאות אותה אנו חווים היום.