מאגר סיפורי מורשת

סולי שר סולי נולד בתאריך 28/07/1938, בדרום אפריקה בעיר יוהאנסבורג. הוא נולד בשם סולי, אבל המורה שלו החליטה שאין שם כזה ושקוראים לו סולומון. הוא חשב שהוא נולד בתאריך ה-29, אבל גילה כשהיגיע לגיל הוצאת תעודת זהות, גילה שהתאריך הוא ה – 28.

ההורים שלו היו ג'ונה ופיי שר, לפני הנישואים קראו לאמו, פיי פסמן, במקור השם שלהם היה שריס, אבל הם שינו את שם המשפחה לשר, כשעברו לגור בדרום אפריקה, כי השומר באונייה, שבה הפליגו, קרא את שמם לא נכון. אימא של סבי הגיע לדרום אפריקה יחד עם אמה ואחיה. אביו של סבי היה אמור לנסוע לארה"ב, אבל הוא איחר את האונייה ועלה בסוף על אונייה אחרת שהפליגה לדרום אפריקה לעיר יוהאנסבורג.

ילדותו של סבא סולי ביוהאנסבורג

סבי למד בג'והאנסבורג בבית הספר מילנר, סבי היה משחק רוגבי וקריקט בתיכון, (ענפי ספורט פופולאריים בדרום אפריקה). סבי היה הולך עם אחיו ברני לבית הקולנוע אחרי בית ספר, בדרך חזרה הם היו עוצרים בדוכן פיש אנד צ'יפס, אבל לא היה להם מספיק כסף כדי לקנות מנה, אז הם קנו רק את החתיכות הקטנות של הציפוי שנפל וטוגן בשמן.

סבא סיפר לי שהיה איש שמכר אלטע זאכן בשכונה שבה הוא גר ותמיד כשהוא היה מגיע סבי והאחים שלו היו מתחבאים כדי שהוא לא ינסה למכור להם כלום ואף אחד לא ידע איפה הם היו אז תמיד היו צריכים לחפש אותם אחרי שהוא הלך.

סבי היה בתנועת הנוער בשם הבונים דרור, שיש לה סניפים בכל העולם ומטרתה הייתה לחבר צעירים יהודים ליהדות ולארץ ישראל, סבי היה הולך לתנועת נוער עם חברו מקס, שהיום גם גר בארץ והם עדיין בקשר.

העלייה לישראל

הוא עלה לארץ עם סבתא, אימא ודוד שלי בשנת 1980, כשאמא שלי הייתה בת שמונה. לפני שהם עלו לארץ הם שכרו חברת משלוחים שאמרו להם שהם יארזו להם את הדברים וברגע שהם יתמקמו בארץ הם ישלחו להם את זה, אבל כשהם התמקמו בקיבוץ אמרו להם שהמחיר עלה ב – 500 דולר, אז לקח זמן עד שהם קיבלו את הדברים שלהם.

סבי היה היהודי הראשון מהעיר שלו שגויס לצבא הדרום אפריקני, הם גייסו אנשים לפי הגרלה והוא היה הראשון מכל היהודים בעיר שעלה בהגרלה, הוא היה מתפעל רדיו, הוא גם גויס למילואים מספר פעמים, פעם אחת כשניסו להתנקש בראש הממשלה אז הנדריק פרווד, לאחר העלייה לארץ הוא היה מתנדב למילואים בזיהוי חללים בהג"א שהיום מוכר כפיקוד העורף.

סבי היה רוקח בדרום אפריקה וכשעלו לארץ והגיעו לקיבוץ הוא עבד ברפת, ולאחר מכן גם התחיל לעבוד בלול במכבסה ובכולבו, היום סבא שלי עובד במפעל הפלסטיק של קיבוץ ניר אליהו "פלסטניר".

סבא וסבתא שלי נפגשו בקלדסדורפ, הוא גר שם עם משפחתו מאז שהיה בן 17 והיא נפגשה שם עם חברה שלה שבעלה היה חבר של סבי, כשהיא הגיע האחים של סבי נתנו לה טרמפ בחזרה ליוהאנסבורג, לאחר מכן הם הקירו ביניהם והם התחילו לצאת.

כשהם עלו לארץ לאימא שלי היה דובי שהיא מאוד אהבה, אבל חברת המשלוחים שארזה להם את הבית ארזה בטעות את הדובי, אז כדי שהיא לא תהיה עצובה ותסכים לנסוע לארץ סבא שלי קנה לה דובי חדש שעדיין נמצא אצלנו בבית עד היום.

סבי עדין עובד במפעל הפלסטיק והוא העובד הכי מבוגר שעובד היום בקיבוץ.

הזוית האישית

אביב: היה נחמד מאוד אני אוהב את הסיפורים של אימא, סבא, סבתא ודוד שלי על החיים בדרום אפריקה ומהימים הראשונים שלהם בארץ.

השנה בחרנו להשתתף במסגרת המעורבות החברתית בבית ספרנו בתוכנית הקשר הרב דורי. במסגרת פרויקט נראטיב 4, אותו הובילה המורה טליה נתנזון. במפגשי התוכנית נפגשנו עם הסבים והסבתות, שמענו את סיפוריהם ותעדנו את הסיפורים בגוף ראשון. במפגש הסיום החגיגי שיתקיים בתאריך 4.6.24 בבית הספר, נשב בקבוצות וכל אחד מאיתנו יציג את הסיפור שהוא כתב יחד עם  הסבים והסבתות. המפגש החגיגי יתקיים בנוכחות ורד אסולין – מנהלת בית הספר, טליה נתנזון – רכזת נראטיב 4, תמר וולף – מחנכת הכיתה ועפרה ארליך – מנחת תוכנית הקשר הרב דורי.