מאגר סיפורי מורשת

הנין מרדכי הניג מתעד את סיפורו של סבא רבא, הרב יצחק דוד גרוסמן. הרב יצחק דוד גרוסמן נולד בי"ט אלול תש"ו (1946) בירושלים, ישראל. בעיסוקו הוא רבה של מגדל העמק ונשיא מוסדות 'מגדל אור'.

"אבא לקח אותי לראות צדיקים"

אנו במשפחה שישה בנים וארבע בנות, מספר סבא. התגוררנו בבית קטן וצפוף, 70 מ"ר, אבי, אמי ועשרה ילדים. למדתי בתלמוד תורה 'עץ חיים' בירושלים. רבי אריה לוין ע"ה היה המשגיח והוא הדריך אותנו בשיחה מיוחדת על ההכנות הראויות לקראת הבר מצוה. הדגש היה בעיקר על קבלת עול מלכות שמים.

כהכנה למעמד הקדוש, לקחני אבי, הגאון רבי ישראל גרוסמן ע"ה, לראות צדיקים מיוחדים, להתברך ולספוג קדושה וטהרה. היינו אצל האדמו"רים מגור, ויז'ניץ וביאלה, וצדיקים מחסידות קרלין. הוא רצה שאראה את המציאות – הנה, זו לא פנטזיה כשמדברים על עבודת הצדיקים. הם הגיעו למדרגה הזאת בעבודה קשה, וזה אפשרי.

אז, בבר המצווה שלי – שנערכה בביתנו הקטן – היה שולחן עם כיבוד ו'לחיים'. לא היה אולם, ובטח שלא הייתה תזמורת. בני משפחה ושכנים הגיעו לברך ולהתברך.

"עזבתי את החבר הכי טוב שלי. למה?"

"אין בן אדם שאין לו קשיים ואתגרים; גם אני נלחם עד היום בסטרא אחרא. 'בכל יום ויום יצרו מתגבר עליו'. אני רוצה לשתף סיפור מילדותי, ממנו כל אחד ייקח מוסר השכל.

בחיידר היה לי חבר בלב ובנפש, יותר מאח. ישנתי אצלו, הוא ישן אצלי. כך במשך שנים.

פעם, אחרי הבר מצוה, הלכנו לחיידר 'עץ חיים', ופתאום הילד 'זרק' לכיווני מילה גסה, לא צנועה. הבנתי מיד שהוא רוצה לבדוק אותי, אם אמשיך ואדבר כמוהו, חלילה, לדבר דיבורים לא ראויים. אני זוכר את הדילמה בתוכי – מצד אחד, הוא היה החבר הכי טוב שלי; מצד שני, אני עלול ליפול יחד איתו.

באותו רגע החלטתי החלטה חשובה, ואמרתי לו: 'מרגע זה אין לי שום שייכות אליך. החברות בינינו נגמרה'. עזבתי אותו, וזה חיזק אותי ונתן לי כוח להמשך. כמה חשוב להתחבר לחברים טובים עם יראת השם, בלימוד התורה ובמעשים הטובים."

"לא רציתי להיות רב"

"בגיל 14 שמעתי על הרבי מליובאוויטש. רציתי מאוד לראות אותו, אבל לנסוע לאמריקה? זה היה כמו לעלות לירח…

כתבתי לרבי מכתב וקיבלתי תשובה. זה היה בחנוכה. הרבי כתב שכל מהותו של חג החנוכה הוא להיות 'נרות להאיר' ולהעלות ולהוסיף בעוד נר ובעוד אור.

בשנת תשל"א (1971), כשכבר הייתי הרב של מגדל העמק, נכנסתי עם רעייתי הרבנית ל'יחידות' שארכה יותר משעתיים. הרבי ידע הכול – גם מה שקורה במגדל העמק – וחיזק אותי בעבודת השליחות.

לא רציתי להיות רב, זה פשוט בא לי מהחינוך שקיבלתי מאבי ואמי. במסגרת תפקידי הייתי יוצא לדיסקוטקים ומועדונים ומרביץ תורה בבליינים. רבים מהם התקרבו לאידישקייט בזכות הביקורים האלה."

הרב גרוסמן בדיסקוטק מקרב את הנוער לתורה ומצוות

"עם מכנס קצר ופאה במנזר"

פעם נודע לי על יהודי, בן למשפחה חשובה, שעלה לארץ מגרמניה והתחבר לחברים לא טובים עד שהידרדר בהשפעתם של מיסיונרים, והלך לגור במנזר. סבא שלו יצר עימי קשר ואמר: "עוד מעט יום כיפור, וכיצד אצליח להחזיק מעמד, כשהנכד נמצא במנזר ועומד להתנצר?". בדרך לא דרך  הגעתי לכפר ערבי, שהייתי מיודד שם עם ה'מוכתר', וביקשתי את עזרתו. המוכתר אמר לי: "יש לי רעיון. בכל יום הבן שלי הולך למנזר, למכור להם פירות וירקות. תצטרף אליו".

כשהגענו למנזר, החלפתי את בגדי הרב למכנסיים קצרים וחולצת טריקו. חבשתי את הפאה של אשתי וככה נכנסתי למנזר, כעוזרו של הירקן.. . כך הצלחתי להגיע אל הבחור, הצגתי את עצמי ואת תפקידי והתחננתי לפניו, שיחשוב היטב על מה שהוא עושה. "תחשוב על סבא שלך, שעבר כל כך הרבי בחייו ועכשיו רואה בצער את נכדו שמתכוון להמיר את הדת. זה מאוד יצער אותו". ביקשתי ממנו לבוא איתנו ליום כיפור. הבחור ענה לי: "אני לא מתכוון לצום ביום כיפור". השבתי לו שהמקרר בבית שלנו מלא בכל טוב.. . בסוף הוא אמר לי שהוא מפחד לצאת, שלא יגלו אותו. חזרתי מאוכזב. והסבא מאוד רטן איך השארתי אותו במנזר.. . במוצאי יום כיפור צלצל אליי הסבא והודה לי במילים חמות. הנכד הגיע אליו ממש בכניסת היום הקדוש.

עם הבדרן במלחמת יום כיפור

במלחמת יום כיפור קראו לי לחזק את כוחות הביטחון שעולים לחרמון. הגיע גם השחקן המפורסם גדי יגיל. המפקדים אמרו לי, שקודם יופיע השחקן ויבדר את החיילים ואחריו אני אעלה לשאת דברי חיזוק. התיישבתי בשורה הראשונה וכשיגיל עלה לבמה, הוא הבחין בי, ואמר לחיילים: "כשהרב גרוסמן כאן, אני לא יכול לעבוד". הוא ביקש ממני לקרוא בצד תהילים עד לסיום המופע.

אמרתי לו: "גדי, למה שלא נעבוד ביחד?". פניתי לחיילים ושאלתי: "מה אתם מעדיפים, להתבדר כשאינכם יודעים מה יקרה איתכם בחצי השעה הקרובה או לצעוק איתי 'שמע ישראל'?". ואז, כולם יחד, כולל גדי יגיל, צעקו "שמע ישראל". באותו רגע חיברתי מילים למנגינה מוכרת ושרתי: "ביום כיפור נכנסו השונאים והפריעו לתפילה, שיהיו כפרה לכל עם ישראל", ובמילים האלה הצביעו כולם לכיוון האויב שלנו.

לפתע התחילו הפגזות. כל החיילים רצו לטנקים, ואותי הבריחו מחוץ לשטח. לימים התברר שבזכות ה"שמע ישראל" ניצלו החיילים מהתקפה קשה.

הרב גרוסמן בלשכת הרבנות

הזוית האישית

הנין מרדכי הניג מתעד את הסיפור של סבא רבא הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק ונשיא מוסדות 'מגדל אור', התשפ"ד, 2024.