מאגר סיפורי מורשת

שמי טליה יעקובי, תלמידת כתה ז'1. השנה השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי במסגרת עבודת השורשים. בחרתי לשתף את סבא שלי אליהו ורדיקה. אני קוראת לסבא, אלי.

סבא אלי מספר לטליה

קוראים לי אלי נולדתי בשנת 1954 בירושלים במעברה של תלפיות שבה גרו הורי אחרי שעלו לארץ.

במעברה הייתי ארבע שנים ואחרי זה עברנו לגור בבית שעד היום אנו גרים בו בשכונת קטמון. למדתי בבית ספר יסודי קושת בשכונה בית ספר ממלכתי דתי ואחר כך עברתי לבית חינוך חטיבה ותיכון. עם סיום הלימודים התגייסתי לצבא ושירתי ביחידת הצנחנים עד תום השירות, ואחרי זה עשיתי מילואים ביחידת המילואים של הצנחנים עד לשחרורי.

לאחר השחרור מהצבא למדתי באוניברסיטה שנתיים, לא סיימתי את הלימודים ואז חיפשתי עבודה ומצאתי עבודה בבנק שם עבדתי עד שיצאתי לפנסיה. במהלך שנות עבודתי בבנק עבדתי בתפקידים שונים ומגוונים: מפקיד ועד מנהל אגף לוגיסטיקה, ביטחון, תקשורת ובינוי, תפקיד מלא עשיה ופעילות.

כל השנים היה לי כיף בעבודה. בגיל 55/56 יצאתי לפנסיה מוקדמת ומאז אני נהנה מהחיים שכוללים נסיעות וטיולים בארץ ובחו"ל טיפול בנכדים ושמחה.

אני הילד הרביעי ממשפחה בת חמישה ילדים, להורים שנולדו בכורדיסטן ואחרי זה עברו לגור בעיר בגדאד שבעיראק. הם חיו שם עד שנת 1951, אחרי הפרעות בעיראק הם עלו לירושלים עם כל המשפחה.

אמי הייתה עקרת בית ואבא עבד באוניברסיטה בתור איש תחזוקה ואחר כך כמנהל מחלקת תחזוקה ועד שהוא יצא לפנסיה.

אמי נפטרה בשנת 1989 מהמחלה הקשה ואבי לצערי, נפטר לפני חודש.

אני נולדתי בארץ ישראל.

את התקופות במעברות אני לא זוכר, כי הייתי קטנצ'יק, אבל אחרי שעברנו לגור בקטמון אחרי גיל הגן כמובן, התחלתי ללמוד בבית ספר קושת, בית ספר ממלכתי דתי ומשם היו בעצם כל חברי שגדלנו ביחד עד כיתה ח'.

את המשחקים ואת כל מה שהיה מסביב הינו משחקים ברחוב היינו משחקים מונופול, סטנגה, מירוץ גלגלי אופניים, גוגאים, חמש אבנים, גולות. היינו מבלים הרבה מאוד בחוץ, היינו הולכים לקטוף כל מיני פירות מגינות של שכנים אחרים בשכונה…. בקיצור, היו לנו חיים מאוד מאוד עשירים ומלאים.

החברים היו חברים מבית הספר חברים מהשכנים שברחוב והינו כמו חבורה. היה לנו הרבה מאוד חברים מיוחדים כל אחד והיחוד שלו אבל, היה חבר אחד קוראים לו בני, הוא היה כיתה ח' היינו חברים מאוד מאוד טובים. היינו קוראים לו הבן של המדען, כי אבא שלו היה צרפתי וחכם ממש כמו המדען המפורסם הוא גם היה מאוד רציני. היינו חברים מאוד מאוד טובים היינו מתארחים אחד אצל השני הרבה היה גם ממש כיף לדבר עם ההורים שלו. אימא שלו היתה תמניה ואבא שלו היה צרפתי והם היו אנשים מאוד מעניינים.

היה לנו הרבה חוויות בבית ספר, וזאת הייתה תקופה שהיינו מכינים ואוכלים בחדר האוכל בבית הספר. היינו עושים תורניות מטבח והלימודים היו ממש כיפים, למדנו הרבה חוגים כמו למשל: נגרות ומכונאות, מאוד אהבתי נגרות עם המורה אנדמונד, היינו בונים מלא דברים.

ואחר כך למדנו דפוס (היה פעם מקצוע כזה) היינו מכינים כתבות עם אותיות כאלה מנחושת צובעים ומדפיסים. למדנו מלא דברים מעניינים, בתיכון למדתי בבית חינוך במגמה חברתית וסיימתי בהצטיינות.

הכי אני זוכר מהתיכון את המורה למתמטיקה בכיתה יא', עד כיתה יא' לא ידעתי מתמטיקה בכלל, היא הייתה מורה שלימדה אותנו בצורה מיוחדת ואני התאהבתי במקצוע ומאז ולימדתי את כל הילדים והנכדים מתמטיקה כפי שכולם יודעים.

התגייסתי לצנחנים הייתי בגדוד 202, ובאיזשהו שלב עברתי לפלוגת הקשר הייתי קשר מ"פ, הייתי קשר מ"פ תקופה די ארוכה, אחר כך הייתי בבית ספר למכי"ם שם הייתי במחלקת קשר ועד לסיום שרותי הצבאי.

במילואים הייתי בפלוגת חבלה של הצנחנים והיו לי מלא חוויות בנושא הזה חוויות של חיילים, וחוויות של מלחמה הייתי בשתי מלחמות מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון.

עבדתי בבנק יהב, כי חיפשתי עבודה ומישהו מהמשפחה המליץ לי עליה. בהתחלה עבדתי כפקיד ואחר כך עבדתי במחלקת מחשבים בניתי את כל התשתיות של הבנק. ואחר כך עברתי למחלקת בינוי ואחרי שלוש שנים מונתי למנהל מחלקת בינוי ומשם קודמתי למנהל אגף בינוי ותקשורת. הייתי אחראי על כל מערך הדואר והתקשורת בטלפוניה במרכזיות, הביטחון והבינוי של הבנק. העבודה הייתה מאוד מעניינת מאוד אתגרת ומלאה ענין ופעילות. רוב סניפי הבנק שקיימים היום אני הייתי אחראי על ההקמה והשיפוץ.

היו לנו הרבה מאוד חוויות בבנק כמו למשל, הבנק היה מוציא אותנו לימי כיף כמו סנפליגים וכל מני חוויות שלושה ימים של חוויות.

לפני מלחמת יום הכיפורים כשהיינו בהכנה, הייתי בבית ספר למכ"ים במחלקת תקשורת, אז קיבלנו מלא ארגזים וחבילות מאזרחים וכל מיני אנשים ששלחו לנו, ואחד הארגזים שאני קיבלתי ופתחתי היה מכתב ובמכתב היה טלפון וכתובת אז התחלנו להתכתב, באיזשהו שלב נפגשנו, ואחרי המלחמה פעם אחת התיצבתי בבית של סבתא (בת זוגתי באותו הזמן) ונפגשתי עם אימא ואבא שלה. נוצר קשר טוב התחלנו לצאת שנתיים בערך ואז התחתנו כמובן שהיה בין לבין מלא מכתבים שהתכתבנו.

שנתיים אחרי הנשואים נולדה ענבל (אימך), היינו הורים צעירים בלי בית אז עבדנו כל אחד בשתי עבודות ובסופו של דבר קנינו את הבית. ואז נולד עומרי זה גם היה מרגש הגיע בן מה שכל כך רציתי ואחרי זה נולדה הדס ואחריה נולדה שיר.

אחרי שהם גדלו והילדים התחתנו, אז חיכינו לנכדים שזה סבב שני ואומרים שנכדים זה דבר יותר מרגש, אז יכול להיות, זה היה מאוד מרגש ואהבנו את אור שנולדה, כי היא היתה הנכדה הראשונה שלנו ואחר כך באו רון, רוני, נועם, טליה, ליעד, דור ודניאלה וזה כיף עד היום כיף איתם.

אנחנו כל הזמן חוגגים יחד כל החגים כל האירועים ולפעמים שבתות וכל פעם זה חוויה מפני עצמה אין הרבה מה לספר כי כל פעם זה מפגש חוויתי וכייפי.

אחרי שיצאתי לפנסיה ניצלתי כל רגע, יש לנו יום מיוחד שהוא יום שני, יום טיולים. אני הולך לחוגים כמו ציור, נגרות התעמלות והתעמקתי בנגרות, אז פתחתי נגריה קטנה כזאת במחסן, מידי פעם אני עושה דברים יפים קניתי המון ציוד. ואני מנצל את הזמן יש גם ימים מרוכזים של טיולים עם החבר'ה שלנו ומעבירים את הזמן עד שאין לנו זמן. אנחנו אוהבים לטייל מאוד, ללכת לטיולים עם הנכדים ולעשות עליהם ביביסיטר ככה שמנצלים איתם כל רגע ואנחנו נהנים איתם. בקיץ אנחנו עושים להם ימי פעילות אנחנו קוראים לזה יום סבתא וחוגגים ביחד ימי הולדת בקיצור כיף חיים.

תקופת הקורונה

תקופת הקורונה הייתה תקופה מאוד קשה עבורנו אנחנו חלינו בה לא בין הראשונים ולא בין האחרונים.

היה לנו מאוד קשה זאת היתה תקופה מאוד קשה, במיוחד שלושה שבועות היינו חולים לבד בבידוד כמו שהיה בזמנו ואחר כך התאוששנו.ובעיקרון נשמרנו ונזהרנו עד שנה שנתיים אחרי.

היינו בבפנסייה אז זה לא השפיעה עלינו מבחינת עבודה או דברים מהסוג הזה אבל בסך הכל היתה תקופה לא נעימה ועברנו אותה כמו כל עם ישראל.

אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי זה נתינה נושא נתינה זה דבר חשוב אצלי אני אוהב לתרום דברים ולתת מעצמי.

מוסר השכל

כשאתה נותן אתה מרגיש הרבה יותר טוב

קישור לקובץ העבודה המלא עבודת שורשים – תרבות יהודית

הזוית האישית

טליה יעקובי ז'1