מאגר סיפורי מורשת

שמי אז'י רוזנבוים-שון, נולדתי בהרצליה בשנת 1951. הסיפור אותו אני מספרת, מתרחש בפולניה-פולין, בערך בשנת 1916. את הסיפור הזה שמעתי מפי אבי, שסיפר לי על אבא שלו, כלומר על הסבא שלי שהוא הסבא רבא רבא שלך איתי.

אז לסבא שלי קראו יצחק שון. הוא נולד בפולניה בעיר וורשה למשפחה חסידית, ששייכת לזרם ביהדות שקוראים לו חסידי אלכסנדר. כשסבא יצחק התבגר, הוא החליט שהוא מעדיף לעבור לזרם אחר ביהדות והפך להיות יהודי ציוני, שהיה אז רעיון לא לגמרי מקובל.

כשהגיע לעיירה קוסוב, שם הכיר את סבתי אסתר, התחיל יחד עם עוד קבוצת חברים שדגלו ברעיון הציוני, להקים בעיירה בית ספר ציוני. המנהל היה ידיד קרוב של המשפחה שלנו ואבא הגיע לשם לעיתים קרובות.

ואבא שלי מספר שיום אחד חגגו לו בבית הספר יום הולדת חמש או שש, ואבא שלו בא לכיתה. מכיוון שהוא היה תלמיד טוב מאוד, האבא רצה כנראה להתגאות בו, וביקש ממנו לעמוד על הכיסא ולומר בעל פה שיר בעברית, של יצחק אלתרמן (שנת תרע"ג).

לשיר קוראים "על חלון". ואבא שלי, כשסיפר לי את הזיכרון הזה, דיקלם לי מהזיכרון;

"על חלון, על חלון, עמדה ציפור יפה. ילד רץ אל חלון, ציפור עפה עפה.

בוכה ילד בוכה, אייה ציפור יפה? אין ציפור על חלון, ציפור עפה עפה."

הסבא רבא יצחק היה גאה מאוד בבן שלו, (אבא שלי וסבא רבא רבא שלך) ואמר בהתרגשות: "בימים אלה מתחילים לבנות בארץ ישראל את האוניברסיטה העברית הראשונה, בעיר ירושלים. אני מבטיח שכשתגדל, אשלח אותך ללמוד באוניברסיטה הזאת."

אבי, יעקב שון, עלה ארצה בתחילת שנות ה-30. מכיוון, שאביו מת בילדותו, הוא לא הצליח להגשים את חלומו וללמוד באוניברסיטה העברית. את אמי פגש עוד בקיבוץ ההכשרה בפולין. לימים הם נשאו בארץ ונולדו להם  שלושה ילדים. ושלושתינו זכינו לממש את חלום הסב וללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.

הזוית האישית

אז'י: סדנה מחממת לב, איך לא. נוצר קשר חדש ביני לבין איתי שהתבטא קודם כל בכך שתמיד נהג להמתין לי במגרש, בהתרגשות מוסווית היטב. אח"כ בהליכה המשותפת לחדר המפגש ובהיכרות המשותפת עם סבים וסבתות של ילדים אחרים. החיוך התמידי של שחר, עם הניצוץ הילדי-שובבי בעיניים, תרם מאד להליכה לאחור שלנו, הסבים, למחוזות ילדותנו. והיו משחקים ועוד חוטים מחברים. מצידי, אשמח להשתתף בסדנת המשך או שפשוט אחכה לנכד הבא. איתי: מאד נהנתי להשתתף עם סבתא בתוכנית. נוצר בינינו חיבור קרוב יותר משהיה.