מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאור לוי אני משתתף השנה בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי אבי לוי. ממנו שמעתי את סיפורו ויחד תיעדנו את הסיפור.

סבא אבי מספר לליאור

שמי אברהם, אבי לוי, סבא של ליאור לוי.

נולדתי בירושלים בשנת 1951, בבית החולים "שערי צדק" הישן.

 תקופת הצנע

בתקופת ילדותי הייתה מדיניות הצנע  בישראל, שזה אומר שהיה חוסר במוצרי מזון בסיסיים. המשפחות היו מקבלות תלושים מהממשלה ומוסרים לצרכנייה או לחנווני שהיה בשכונה את התלוש עבור קבלת המזון כמו אבקת חלב, אבקת ביצים, לחם, פתיתים ובשר. תקופת הצנע נמשכה משנת 1949 עד 1959.

בגיל חמש הלכתי לגן "גיטה" זהו שמה של הגננת שלי, ולאחר מכן הלכתי לבית הספר היסודי שבו למדו עד כיתה ח'.

 תמונות מגן הילדים

גן גיטה

בילדותי לא היו מחשבים וטלוויזיה בבית, גם טלפון לא היה בכל בית, פלאפונים עדיין לא הומצאו. אנחנו, הילדים, היינו יוצאים לשכונה ומשחקים בכל מיני משחקים שהיינו מאלתרים ולומדים מהילדים הבוגרים מאיתנו כמו: משחק 5 אבנים, מחבואים, תופסת, הקפות, שוטרים וגנבים ועוד. הבנות שיחקו גם בגומי ובחבל קפיצה. רוב חבריי ואני אהבנו ספורט והיינו משחקים בכל מיני משחקי כדור כגון: כדורעף, כדורסל, מחניים, סטנגה וכדורגל. בנוסף, היינו בונים עגלות מעץ, קורקינטים עם קוגלגר (מסב) שהיינו מבקשים מהמוסכים בשכונה.

במשחק "אלמבוליק" היינו לוקחים חתיכה קטנה של מטאטא עץ או מגב, והיינו משחיזים את הקצוות ועם מטקה מקפיצים את המקל וחובטים בו למרחק. המנצח היה זה שהעיף את המקל למרחק הכי רחוק, שיחקנו גם גולות, גוגואים(הירושלמים קראו לזה עגו).

כדורגל

כילדים הקמנו קבוצת כדורגל, לכול ילד הייתה חולצה לבנה ואימא של אחד הילדים צבעה את כל החולצות הלבנות בצבע כחול, זה היה הצבע של הקבוצה שהקמנו. כילדים לא היה לנו כסף לקנות כרטיס כניסה, לצפות במשחקי כדורגל במגרש ימק"א ירושלים. היינו מבקשים מאדם בוגר שיכניס אותנו איתו למגרש כי אפשר להיכנס עד גיל 12 עם בוגר ללא תשלום.

הכנת אוכל לשבת

את האוכל לשבת היו מבשלים על "פרימוס"(גזיה) "ומערב שבת היו שמים את האוכל ומים חמים לשתייה על פתיליה שמדליקים אותה עם נפט.

איך היינו מתקלחים

בעבר לא היו מקלחות, דוד ומים חמים. פעם היו מתקלחים כך: היו מחממים את המים בתוך דוד שהיה על פרימוס. (הדודים היו שונים מהיום, כלומר הדוד של פעם היה אחר ויותר גדול, והדוד של עכשיו אחר ויותר קטן) ועם ספל גדול מוציאים את המים ושופכים על הראש ועל הגוף.

איך היו אופים

את העוגיות היו מכינים בבית ולוקחים במגש למאפיה השכונתית, שם היו אופים ואחר כך מחזירים לבית.

הזוית האישית

סבא אבי לוי: שמחתי להכיר את בית הספר, המורות. אהבתי את המפגשים שהיו בבית הספר. נהניתי מהסיפורים של הסבים והסבתות האחרים. התפעלתי מהמוצגים שהאחרים הביאו. והיה לי הכי כיף להיות עם נכדי ולספר ולהסביר לו את ילדותי איך היה פעם. למדתי על תקופות שונות, אזורים שונים, על מאכלים של עדות, ומאכלים שהסבים והסבתות מכינים. למדתי קצת על מחשבים מליאור היה לי כיף להיות עם ליאור לבד כי בדרך כלל אנחנו נפגשים כל המשפחה. ולמדתי שנכדי חברמן.

הנכד ליאור לוי: נהניתי להיות עם סבי ולעזור לו במחשבים קצת. וגליתי והבנתי דברים חדשים שלא ידעתי. ותמיד רציתי לשמוע על הסיפורים שלו ושל סבתי מפעם, ולא ידעתי מה לשאול בשביל לשמוע את מה שרציתי. וכשהצטרפתי לקשר רב -דורי הבנתי מה לשאול וכו. בנוסף נהניתי מאוד וזה חוויה לכל החיים.