מאגר סיפורי מורשת

שמי אמה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי יהודית בלאוואט. יחד אנו מתעדות את סיפור חייה ומנציחות אותו במאגר המורשת.

סבתי נולדה בשנת 1954 לרחל ושמעון. הם החליטו לקרוא לה כך, כי היה להם מאוד חשוב לשמור על היהדות. סבתא נולדה ברומניה, באזור שנקרא טרנסילבניה, אשר נמצא על הגבול ולכן מדברים שם רומנית, הונגרית וגרמנית. כבר בגיל שלוש סבתא ידעה לדבר ולכתוב בשלוש השפות האלו. היא למדה בגן ובבית ספר יסודי גרמני.

סבתא עלתה עם הוריה לארץ בינואר 1964 כשהייתה בת 9. היא נסעה ברכבת מטרנסילבניה לבוקרשט (עיר הבירה של רומניה), משם המשיכה ברכבת לווינה, ומשם באונייה לנאפולי שבאיטליה. לבסוף, היא טסה לישראל והתגוררה עם הוריה בחיפה. סך כל המסע לישראל ארך כשבועיים.

בארץ, סבתא המשיכה ללמוד בבית ספר יסודי בנצרת עילית, ואז עברה עם הוריה לקריית חיים, שם למדה בחטיבה ובתיכון. סבתא הייתה בת יחידה ואמה נפטרה כשהייתה בת 13 בלבד. בגיל 18 הכירה את בעלה והם החליטו להתחתן ולהקים משפחה.

לסבתא ולבעלה נולדו שני ילדים: הבכור ולאחר שלוש וחצי שנים נולדה בת נוספת. סבתא הייתה מאושרת מאוד שיש לה תינוק, אבל מכיוון שהייתה מאוד צעירה ולא היה לה ניסיון ועזרה מאף אחד (כולל בעלה), גידול שני הילדים היה קשה במיוחד. לאחר 14 שנות נישואים, הם החליטו להתגרש.

לאחר שסיימה את לימודי התיכון והתחתנה, למדה סבתא בבית ספר לאחיות ברמב”ם ועבדה כאחות. בזמן שעבדה, למדה קורס סייעות שיניים. כשסיימה את הקורס בהצלחה, עברה לעבוד בקופת חולים, שם הייתה סייעת לרופאת שיניים לילדים. היא עבדה בעבודות אלו מספר שנים. עם הזמן, התחילה להשתעמם וחיפשה עבודה חדשה. ניתנה לה הזדמנות לעבוד בחנות למוצרי טיפוח, איפור ובישום. סבתא ניהלה את החנות יחד עם שותפה, התחברה ואהבה את העבודה מאוד. כך למעשה התחילה סבתא את הקריירה שלה ב"עולם היופי", בו היא עוסקת כבר 38 שנים נכון להיום. כיום סבתא עובדת כמדריכה ראשית בחברת קוסמטיקה מוכרת ומובילה.

סבתא יהודית

היסטוריה – חיבור לשואה

אבא של סבתא היה ניצול שואה מרומניה. הוא והמשפחה שלו חוו אנטישמיות רבה. אבא שלה שיתף אותה מעט מאוד לגבי השואה. מאז שהתחילה המלחמה, הוא ומשפחתו חיו בפחד שייתפסו אותם הגרמנים וייקחו אותם לגטאות.

כשאבא של סבתא היה בן עשרים, לקחו אותו ואת משפחתו בלילה לגטו והפרידו ביניהם. כל משפחתו, חוץ ממנו ומאחותו, נספתה באושוויץ. כשנגמרה המלחמה, הוא הלך לחפש את אחותו. הוא חזר לבית שממנו נלקחה המשפחה בלילה והקצין שם, כאשר שמע את סיפורו, סיפר לו כי שמע על ילדה בשם אווה, שיכולה להיות אחותו, אשר אומצה ונמצאת במרחק רב משם. הוא הלך ארבעה ימים ברגל כדי למצוא אותה. כשהגיע למקום, ראה ילדה תולה כביסה שקראו לה אווה, וקרא לה בשמה. הילדה הסתובבה וראתה אותו, ומאז הם היו יחד.

את רוב הסיפור גילתה סבתי בטיול שורשים שעשתה לרומניה עם בת דודתה. סבתא סיפרה שהטיול היה מאוד מרגש, שהיא מצאה את הבית שממנו נלקחה המשפחה בלילה ושהיא ביקרה במקום שבו נולדה ובבית הספר שבו למדה. היא אמרה: "חזרתי עם הרגשה שסגרתי מעגל. היו לי הרבה שאלות שלא קיבלתי עליהן תשובות מאבי, ובטיול הזה קיבלתי את התשובות".

שאלתי אותה למה היא עדיין עובדת, למרות שהיא חוגגת השנה 70. היא אמרה: "אני עדיין עובדת כי אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה. אני חושבת שככל שמתבגרים ואתה עסוק ואוהב את מה שאתה עושה, זה בריאות לנפש ולגוף. אני עובדת ואוהבת את מה שאני עושה. זה שומר על הנעורים שלי וגם כשאני חוגגת 70, עדיין יש בי משהו שנשאר צעיר וילדה נצחית. צוחקת הרבה וזה הכול משמחת חיים כי אני עושה דברים שטוב לי איתם ואני אוהבת".

סבתי ואביה בחופשה בשנת 1960

הזוית האישית

אמה הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מרגש לעבוד עם סבתי ולגלות על עברה פרטים רבים.