מאגר סיפורי מורשת

שמי פנינה גוטליב, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי בארי. יחד אנו מתעדות סיפור מחיי ומנציחות אותו במאגר המורשת.

לאבי קראו שמואל חיים ולאמי גולדה. הם חיו בהונגריה. לאחר השואה שהו זמן קצר במחנות העקורים בגרמניה ושם התחתנו. לאחר מכן נסעו לרומניה לקרובי משפחה. היה להם רצון עז לעלות לארץ ולכן הם יצרו קשר עם פעילי עלייה שדאגו לרכבות מכל רחבי רומניה על מנת לעזור לניצולי השואה לעלות ארצה. באמצעות רכבות אלה הגיעו ניצולי השואה לנמל בורגס ושם העפילו באונייה "גאולה" לארץ ישראל לפני קום המדינה.

ההורים שלי הם ניצולי שואה והם עלו לאוניה יחד עם ניצולים נוספים בנמל בורגס. האונייה יצאה לדרך יחד עם האונייה הנוספת "מדינת היהודים". שתי האוניות הללו יצאו יחד להפלגה לארץ ישראל, אבל בלב ים השיגו אותן משחתות בריטיות. הבריטים לא נתנו להן להפליג ישר אלא ליוו אותן עד לנמל חיפה.

על האונייה היו גם פעילים של ההגנה ושל המוסד לעלייה והם קיבלו מהמדינה מסר שצריך להתנגד לבריטים ולא לתת להם לעלות על האונייה. אבל זמן קצר לאחר מכן התקבל מסר נוסף שלא יתנגדו, מכיוון שההתנגדויות הביאו לתוצאות לא טובות באונייה "מדינת היהודים". כך קרה שהבריטים ליוו את האונייה "גאולה" עד לנמל חיפה יחד עם כל המעפילים שהיו עליה.

אני כתינוקת, עם אמי

כשהם התקרבו לנמל חיפה, אבא שלי עלה לסיפון יחד עם מעפילים נוספים והם כולם מאוד התרגשו כשראו באופק את חיפה. אבי ירד למטה לתא ואמר לאימא שלי: "בואי מהר למעלה, רואים את חיפה!" בחיפה הורדו המעפילים מהאונייה והועברו לאונייה בריטית שהפליגה לכיוון מחנה המעצר בקפריסין. אימא שלי באותו זמן הייתה בהריון איתי.

הם שוכנו בצריפים, חלקם באוהלים, ושם בילו מספר חודשים עד שקיבלו אישור לעלות ארצה. בינתיים, אני נולדתי בבית החולים הצבאי הבריטי יחד עם עוד 2200 תינוקות שנולדו בקפריסין.

כשנולדה המדינה, ביום ה' באייר תש"ח, ההורים שלי שמחו מאוד וכל תושבי המחנות יחד איתם. הם חגגו את העצמאות ויצאו לרחובות לרקוד ושמחו מאוד. משפחות עם תינוקות קיבלו עדיפות בעלייה, וכך המשפחה שלנו: אבא שלי, אימא שלי ואני עלינו בחודש יולי והגענו ב-9 ליולי לחיפה.

ההורים שלי קיבלו בית ישן בחיפה תחתית מול תחנת הרכבת חיפה מזרח ושם הם היו עד שקנו בית חדש בנווה שאנן.

עם הוריי

הזוית האישית

סבתא פנינה: אני חושבת שמאוד חשוב לקיים את התכנית. באמצעותה ממשיכים לספר את הסיפור מדור לדור וזה מה שקושר אותנו אחד לשני כמשפחה ובאופן רחב יותר למדינה.

בארי הנכדה המתעדת: אני חושבת שזו תכנית חשובה מאוד. תכנית זו גרמה לי להכיר לעומק את הסיפור של סבתי והוריה. אני מרגישה שזה קרב אותי להיסטוריה של משפחתי ונהניתי לפגוש את סבתא שלי בבית הספר ולהראות לה חלק משגרת היום יום שלי.