מאגר סיפורי מורשת

שמי סימה פולק, נולדתי כסימה בוטבול, בעיר מקנס שבמרוקו, בתוך הרובע היהודי שנקרא מלאח

אני הילדה הבכורה במשפחה. אבי מאיר, היה נגר ואמי מרים, הייתה עקרת בית. במרוקו גרנו בבית שהיה מחולק למספר משפחות, ביניהם הייתה סבתי, שאני קרויה על שמה. שלוש משפחות גרו במתחם עם פטיו משותף, שהיה משמש כמקום מפגש ומעיין חצר שעשועים לילדי המתחם. אחרי נולדו עוד שלושה אחים במרוקו. שתי בנות ובן.

לפני עלייתי לארץ עוד הספקתי להיות בגן ילדים אליו הלכתי עם תלבושת אחידה. בימי שישי לפני כניסת השבת, הייתי מלווה את אבי למאפייה השכונתית, שם היה הטאבון שבישלנו בו את החמין, עד לשבת לפני הצהריים. בימי שישי בערב, אבי היה הולך לבית הכנסת ובשבת לאחר התפילה, שוב הייתי הולכת יחד איתו למאפיה, בכדי להביא את החמין המוכן.

העלייה לישראל

בשנת 1955 הסתיים השלטון הצרפתי במרוקו ומרוקו נשארה תחת שלטונו של מלך מרוקו – המלך חסן. עד אז חיינו בהרמוניה וביחסים נהדרים עם שכנינו הערבים. באותה שנה החלה הגירה של עשרות יהודים ממרוקו. חלקם לצרפת, חלקם לקנדה ומבריתם עלו לארץ ישראל.

באביב 1955 כחודש שלם נאלצנו לישון עם נעלינו ובגדינו. ההורים הסבירו לי ולאחיי, שהציונים צריכים לבוא לקחת אותנו לישראל ועל כן עלינו להיות מוכנים בכל שעה. באחד הלילות, לפנות בוקר, הציונים הגיעו ולקחו אותנו במהירות, שבדינו רק מזוודה אחת עם בגדים לכל המשפחה. הסיעו אותנו לעיר טנגי' ומשם הפלגנו לעיר מרסי שבדרום צרפת. שהינו במרסי שלושה חודשים במחנה מעבר.

באותה תקופה אבי מצא עבודה בתור נגר ומאוד רצה להישאר בצרפת, אבל אמי אמרה בנחישות: "עולים לירושלים אז עולים לירושלים!" וכך לאחר שלושה חודשים במחנה המעבר, המשכנו בהפלגה באונייה בשם "טסמניה". בעייני הקטנות נראתה גדולה וענקית והמסע נראה ארוך מאין כמותו. לאחר הפלגה של שבועיים, הגענו עת ערב לנמל חיפה, משם הובלנו במשאיות לבאר שבע. שם גם נשארו והשתקענו.

שוכנו במעברת חצרים וקבלנו צריף קטן למשפחה בת ארבע נפשות, עם שירותים מחוץ לצריף. אמי החלה מיד לבכות ולהצטער על שלא נשארנו במרסי. לאחר חודשיים לא פשוטים במעברה, קבלנו דירת שלושה חדרים, בשכונה מעורבת של הונגרים ומרוקאים והיו לנו יחסים נהדרים עם כל תושבי השכונה.

נולדו לי עוד שני אחים, אבי החל לעבוד בחברת "סולל בונה" ואני התחלתי את לימודי בכיתה א', בבית ספר דתי "חזון עובדיה" והייתי פעילה בתנועת הנוער "בני עקיבא". סיימתי תיכון דתי מקיף ב' כדתייה ולכן לא התגייסתי לצבא. התחלתי לימודי אחיות בבית חולים "סורוקה" ולאחר שנה עשיתי קורס אחיות חדר ניתוח. וכך משנת 1973 ועד היום אני אחות חדר ניתוח. שינוי שמי, שיהיה קל יותר להגייה וירגיש ארצישראלי יותר – הפכתי מסימה בוטבול לסימה טל ובעקבותיי כל אחיי שינו גם את שם המשפחה וכולנו הפכנו למשפחת טל.

בשנת 1980 נישאתי ליורם פולק ונולדו לנו שלוש ילדים מקסימים: עמית, לירון וניצן. עמית נשוי עם שני ילדים, בן ובת. לירון מגדלת שלושה ילדים, תאומים בן ובת ועוד בן קטן. ניצן עדיין רווקה ונהנית מהחיים.

סבא יורם וסבתא סימה ביום חתונתם

יורם בעלי, יצא לפנסיה לפני כשלוש שנים, הוא עבד כמנהל בחברה שנקראת "נהיגה נכונה" ובעברו ניהל את "אגד תיור", לאחר שאביו היה אחד ממקימי חברת "אגד". אני עדיין עובדת בחדר ניתוח, למרות שעברתי את גיל הפנסיה. העבודה מספקת לי לא מעט, רגעי אושר וסיפוק עד היום.

הזוית האישית

סבתא סימה: העבודה המשותפת עם אליה במסגרת התוכנית יצרה קירבה ביני לבין נכדתי אליה.

אליה: נהניתי מאוד להשתתף בתוכנית ולתעד את סיפורה של סבתא סימה.