מאגר סיפורי מורשת

הסיפור נכתב במסגרת תוכנית "ספר המתכונים של סבתא", מטעם מרכז צעירים יוקנעם עילית ומספר את סיפור חייה של סופיה סמירנוב.

רגעים זכורים מהחיים ברוסיה

סופיה נולדה בשנת 1961 ברוסיה. במהלך השנה הראשונה היא ומשפחתה התגוררו במעונות משותפים עם 32 משפחות.

למיטב זכרונה, לסבתה היה חתול, וכאשר הייתה בת שנתיים וחצי, היא אכלה מקופסת האוכל של החתול והוא פחד ממנה ולא התקרב אליה. היא זוכרת שהוא לא אהב אותה במיוחד בגלל זה, ולימים הוא שרט אותה וזה חרוך בזיכרונה.

בתור ילדה היא אהבה מאוד את הספגטי שהיה כנראה טעים מאוד אם היא זוכרת זאת עד היום.

סיפור מעניין נוסף

בגיל 16, דפקו על דלת ביתה מישהי שהתחזתה לקוראת בקפה והייתה עם בתה הקטנה. היא אמרה לסופיה שיש עליהם קללה ושהיא צריכה להוציא כמה דברים מהבית כדי להסיר אותה. סופיה הכניסה את האישה לביתה ואפשרה לה לקחת את הבובה שלה וכמה דברי ערך שהיו לה בבית. לאחר מכן, האישה יצאה וסופיה הבינה שהיא בעצם שדדה אותה. היא קראה לחבר טוב שלה לעזרה והייתה בתדהמה שהיה לה קשה לצאת ממנה. לאחר כמה שבועות סופיה ראתה אותה שוב ועברו בה צמרמורות של פחד.

העלייה לישראל

בשנת 1981, אמה של סופיה עברה לגור בישראל, אך סופיה ומשפחתה לא עברו יחד איתה כי חמותה ז"ל הייתה אז חולת סרטן ובעלה לא רצה לעזוב אותה. לאחר שמונה שנים, בזמן שרוסיה חוותה משברים כלכליים, סופיה הצטרפה לאמה כדי לעבוד ולהתפרנס ולכלכל את משפחתה שנשארה ברוסיה – בעלה והבן שלה.

יום אחד, באחת השיחות עם בעלה ובנה, הם דיברו על החיים במדינת ישראל והחליטו כי הם רוצים לעשות עלייה יחד כמשפחה. בעלה אמר שהוא מוכן לעבוד כאן בארץ בכל דבר, רק שיעלו יחד.

באוגוסט 1999, כל המסמכים היו מוכנים וסופיה ומשפחתה מאוד רצו שיגיע כבר ה-1 בספטמבר כדי לעלות לארץ ולהתחיל אולפן ולימודים, אך נאמר להם כי לא נותרו טיסות פנויות. סופיה ביקשה שימצאו לה טיסה אחרת כי היא רוצה לעלות לארץ כמה שיותר מהר. אמרו לה שיש דרך נוספת להגיע ארצה – דרך פינלנד. הם היו צריכים להגיע לשם עם כל החפצים האישיים שלהם ולהיות שלושה ימים מפוזרים במשפחות המקומיות. היה להם כלל – כל משפחה שעושה עלייה דרך פינלנד צריכה לקחת משפחה מפינלנד יחד איתה ארצה. הם הסכימו כי לא הייתה להם ברירה, העניין יצר בעיות רבות, לדוגמה בעיית השפה – המשפחה של סופיה לא ידעה אנגלית והיה להם קשה מאוד לתקשר. הם הצליחו למצוא מילון ודרכו תרגמו את מה שרצו להגיד וכך הצליחו להעביר מספר מסרים בסיסיים. למרות זאת, הם החליטו ליהנות ממספר הימים שהיו צריכים לשהות בפינלנד, הם הלכו לטייל ולהכיר את המקום ובסוף שלושת הימים, המשפחה שאירחה אותם הסיעה אותם לשדה התעופה. כאשר הגיעו לשדה התעופה הם הניחו את החפצים שלהם והסתובבו שם. המשטרה שראתה את החפצים חשבה שמדובר בחפץ חשוד ולכן כאשר סופיה ומשפחתה חזרו אל החפצים שלהם הם נחקרו על ידי המשטרה בנושא.

ההתאקלמות בארץ

כאשר הם הגיעו לארץ, סופיה, בעלה ובנה גרו ברעננה וההתאקלמות לא הייתה קלה. בעלה עבד בניקיון בסופר, לאחר מכן בנגרות ובעשר השנים לפני מותו עבד במחסן והיה אחראי מחסן על חומרי בנייה. עבודה לא פשוטה אך הוא עבד בה ועזר לסופיה המון בכל הדברים המקצועיים בבית. סופיה שומרת עד היום שולחן וטבעת שהוא הכין לה.

היא קיבלה ממנו את הטבעת ליום הולדת 25, טבעת שהוא הכין לה לבד. לאחר 16 שנה בארץ ואהבה אין סופית, בעלה של סופיה, אלכסנדר, קיבל דום לב והלך לעולמו. כל שנה סופיה נוסעת לבית העלמין ומדליקה נר לזכרו. גם בשבת היא מדליקה נרות וחושבת עליו ועושה כל שביכולתה כדי להנציח אותו בדרך הטובה ביותר.

הזוית האישית

שובל: החוויה שלי עם סופיה הייתה יוצאת מן הכלל. כל פעם לאחר פגישה אחת חיכיתי לפגישה נוספת. סופיה הכניסה בי פרופורציות כל פגישה מחדש והראתה לי כמה חשובה דרך ההסתכלות שלנו על החיים, וכמה הכל תלוי רק בנו. כאשר התחלתי להיפגש עם סופיה הייתי בתקופה מאוד לחוצה בגלל המלחמה, מה שהשפיע עלי רבות בנפש. סופיה לימדה אותי תרגילים שיעזרו לי להירגע ולאחר כמה פעמים שביצעתי את התרגילים באמת הרגשתי שוני. נהניתי בכל רגע ורגע לשמוע את הסיפורים שלה, על כל החוויות שהיא עברה ואת המסר החשוב – שצריך לקחת את החיים באיזי ומה שאנחנו נחליט, כך יהיה. אני שמחה להכיר את סופיה ולראות שאישה כמוה כל כך עסוקה וממלאה לה את כל היום כדי שיהיה לה מהנה, זה לא מובן מאליו ולמדתי ממנה רבות.

סופיה: שובל יקירה, התנדבותך השבועית בביתי הינה אור גדול בחיי, ומביאה לי שמחה, עניין וחברה חיונית. השעות שאת מקדישה לשיחות נעימות ולפעילויות משותפות הן מתנה יקרה מפז, ומעבירות לי תחושת ביטחון, אהבה וחיוניות. המסירות, החום והסבלנות שאת מגלה כלפיי הם מעוררי השראה ומהווים דוגמה ומופת לערבות הדדית ונתינה. אני מאחלת לך הצלחה רבה בלימודייך, בריאות וסיפוק רב מהתחום שתתעסקי בו.

הסיפור נכתב במסגרת תוכנית "ספר המתכונים של סבתא", מטעם מרכז צעירים יוקנעם עילית ומספר את סיפור חייה של סופיה סמירנוב.