מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי, נולדתי בגרוזיה בכפר העונה לשם "קולשי" בתאריך 14/6/1961

אני הבכורה מבין חמש בנות: רותי (61), דליה (60), יוכי (59), דורה (57), מרינה (54).

גדלנו בסביבה טובה ושמחה, בבתי קרקע מעץ, והיו לנו גינות ענקיות שבהם גידלנו פירות וירקות. כל בית אב גידל פירות וירקות מסוגים שונים והיינו מחליפים אחד עם השני על פי הצורך.

בשנת 1972 הורי החליטו לעלות ארצה.

ראשית טסנו מגאורגיה למוסקבה, שם שהינו כשלושה חודשים בגלל שהיה צריך לסדר את הניירת הנחוצה לעלייה לארץ ישראל.

המסמכים התעכבו עקב עלייה מאסיבית מגאורגיה ושלטון קומוניסטי שניהל את כל התהליך באיטיות, באגרסיביות ובזלזול.

לאחר מכן טסנו לאוסטריה לוינה, שם שהינו כשבועיים, שוב עקב הסדרת מסמכים.

במרץ 1972 עלינו לארץ והגענו לבאר שבע לשכונת ד'.

משרד הקליטה העביר לשכונה עולים חדשים ממספר עדות כגון גרוזינים, מרוקאים, הודים רוסים, טוניסאים ועוד..

הערבוב הזה יצר הרבה מתחים ומריבות בין השכנים, כל אחד חשב שהוא יותר טוב מהשני. בהמשך התפתחה בשכונה תרבות הפשע וזה הפך את המוניטין של השכונה ללא טוב בלשון המעטה.

אבי רשם אותי ואת אחיותיי לבית ספר "בית יעקב" על מנת ללמוד תורה ולהתחזק בדת, למרות שהזרם בבית היה מסורתי.

לא רציתי רק להתפלל, רציתי ללמוד גם את מקצועות הליבה, ולכן ביקשתי מאבי לעבור לבית ספר ממלכתי דתי, לשמחתי הרבה הוא הסכים.

המורים והילדים בבית הספר החדש קיבלו אותי יפה והשגיי הלימודיים היו גבוהים מאוד ובעקבות כך הוקפצתי כיתה מ- ח' ל- ט'.

בדיוק כשהתחלתי להתפתח ולהתקדם הוריי החליטו שעליי להינשא לבחור שהם יבחרו. כך היה נהוג. למרות התנגדותי, נישאתי בגיל 14 לבעלי ראובן שהיה בן 15.5.

בגיל 15 ילדתי את בני הבכור יגאל אשר נקרא על שמו של הזמר יגאל בשן. בגיל 20 היינו הורים לארבעה ילדים. כן, אני יודעת, ילדים שגידלו ילדים.

אנחנו לא היחידים, כל הנערים בשכונה התחתנו פחות או יותר בגילאים האלו וזה נראה הגיוני לכולם. חוץ מהמורים שלי מבית הספר שבאו וניסו לשכנע את אבי שכדאי לי להישאר בספסל הלימודים בגלל השגיי. הפעם הבאה בה חזרתי לספסל הלימודים הייתה בגיל 50. למדתי במשך שלוש שנים, בכל שנה הלימוד היה לימודי מבוא למשפט/רפואה/פסיכולוגיה.

אומנם זה היה רק מבוא אבל העשרתי את ידיעותיי ושמחתי על הזכות שניתנה לי .

אני גרה בארץ 50 שנים, אוהבת אותה וגאה בה. יש לי 11 נכדים ושניים מהם לוחמים בצה"ל. ומודה לאל על כל יום ויום.

הזוית האישית

איתי שמואל: היה כיף ללמוד על סבתי