מאגר סיפורי מורשת

שמו של סבי הוא משה אחדות, ושמו בפרסית הוא מוסה, סבי נולד באיספהן, פרס .

הוא נולד בשנת 1944, לסבא שלי הביאו רק תאריך של השנה שבה הוא נולד ולא תאריך מלא,

אז הוא לקח את התעודה של הלימודים בפרס ואחרי כמה שנים הוא הביא את זה לבן של אח שלו

שמהתעודה הוא פירש לו את התאריך לידה שלו: 15/12/1944.

ילדות בפרס

בית הספר שהוא למד בו היה נקרא "אתהאד" שבו למדו כל הילדים היהודים שבפרס.

סבי מספר שהוא לא ישכח את הפעם הראשונה שהוא ראה שלג, זה היה מופלא בעיניו, והיו פעמים שהיה הרבה שלג מאחורי הדלת (בערך 70 ס"מ) אז הם קפצו מהחלון ואז ניקו אותו כדי שהם יוכלו ללכת לבית הספר.

המשחקים שסבי היה משחק בילדות היו מחבואים ועוד משחק שנקרא "אלק דולק" (משחק שמשחקים עם אבנים וענפים).

סבא משה מספר שהם חוו אנטישמיות כמה פעמים. שהם ראו ילד מוסלמי בן 8 שאמר להם להשתחוות להם בגלל שהם יהודים, אבל סבא שלי והאחים שלו לא עשו את זה כדי לא להוריד את הכבוד שלהם והם התחמקו מהילד.

משה מספר שהם מאוד אהבו את הילדות בפרס, הם היו גרים 4 המשפחות של האחים של סבא שלי באותו הבית, משה מספר שהבית היה עם חצר ענקית והיה להם גם בריכה גדולה שהם היו שוחים בה. משה מספר שבבריכה היו גם דגים ענקיים (דגי נוי) והם היו שוחים עם הדגים.

סבא מספר שבשבתות וחגים הם היו מכינים שולחן גדול וסיר ענקי של חמין לכולם.

העלייה לארץ

סבא ומשפחתו עלו לארץ בשנת 1962 . סבא מספר שהיה סוכנות יהודית שטיפלה ועזרה ליהודים כדי לעלות לארץ, שהיו מודיעים לסוכנות שהיית רוצה לעלות לארץ, הם היו נותנים לך כמה חודשים בשביל למכור את הבית ולטפל בכל הדברים, ואז שהיית עולה לארץ היית מקבל מהם דירה מוכנה בחינם כדי שתתאקלם בארץ. כשסבא עלה ארצה זה היה שנה לפני הצבא, אז בשנה הזאת הוא עבד בעירייה וגם הוא היה מטפל בגינות של אנשים בכדי שיהיה לו כסף בצד ליתר ביטחון.

סבא מספר שהוא התגייס לצבא הוא עוד לא ידע עברית כמו שצריך אז בצבא עשו לעולים החדשים שיעורי עברית.

החפץ המיוחד שעבר במשפחה נקרא "הוואנג" שזה כותש למטבח, אמא של סבא הביאה לו את זה כי הוא היה הבכור בבנים של המשפחה, סבא שמר את הכותש עד היום כמזכרת .

סבא מספר שבילדותו בשביל שהם יעשו שיעורי בית ושיהיה להם קל לעבור על החומר ולהבין אותו הם היו הולכים לשדות  השקטים ששם היה שקט וככה הם הבינו את החומר יותר טוב.

סבא אמר שפעם היה להם שכנות טובה מאוד עם המוסלמים. היהודים והמוסלמים בפרס חיו באחווה ובאהבה אחד כלפי השני.

בית הכנסת שסבא ומשפחתו היו הולכים היה בית כנסת גדול ומפואר, הם היו הולכים לשם ולא לבית הכנסת שהיה קרוב לביתם בגלל שאבא של סבא רצה לשמוע את הדרשות שהרב הגדול היה נותן.

הזוית האישית

מאור: היה לי מאוד כיף לשמוע את סבא מספר לי סיפורים שלא ידעתי, חלקם היו מעניינים וחלקם היו מצחיקים. למדתי הרבה דברים ומקומות שלא ידעתי.