מאגר סיפורי מורשת

שמי דניר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, דוד רחמים. יחד אנו מתעדים סיפור משפחתי ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

המשפחה של סבא דוד עלתה מאיראן בשנת 1949, שנה לאחר קום מדינת ישראל. אביו של סבא דוד, עזרא, היה ציוני גדול ועם קום המדינה החליט מיד שהוא עולה ארצה, בניגוד לשאר המשפחה שהיגרו לארה"ב.

כאשר המשפחה קיבלה את ההחלטה לעזוב את איראן, סבא רבא עזרא טען בפני השלטונות שהוא רוצה לטוס לצרפת כדי ללמוד באוניברסיטה, וכך הוא קיבל אישור לקבלת דרכון לו, לאשתו ולשני ילדיו. הם טסו בטיסת אל-על לכיוון צרפת ולאחר מכן לארץ ישראל. הטיסה ארכה כשש שעות וכל נוסעי המטוס היו יהודים. כאשר נחתו, הגיעו בשעת לילה ללוד ומשם הסוכנות היהודית העבירה אותם למושב ״בית-ליד״ שבשרון.

המשפחה נסעה במשאית והורדה במקום חשוך ומפחיד. במקום היה בית ערבי גדול ששימש כחדר אוכל וכולם חיו ביחד. בלילה, היו מחברים את שולחנות האוכל וישנים עליהם. כעבור זמן מה, הם עברו להתגורר באוהל במשך כחצי שנה. החורף היה קשה מאוד, הם ״חיו בתוך בוץ״. הם קיבלו שתי מיטות שעליהן הניחו מזרון. לא היו צינורות וברזי מים ואף לא היו שירותים נאותים. בחצר היו שירותים שנקראו ״בול פגיעה״.

לאחר מספר חודשים, הגיעה בהפתעה גמורה משאית אשר נשלחה להעביר את הציוד שלהם למושב אחר ללא הסכמתם. העבירו אותם למושב ״גיאה״ שבדרום הארץ. בדומה למושב הקודם, גם כאן הם התגוררו כשנה באוהל והם חוו קשיים בחורף. רוב אנשי המושב היו עולים ממזרח אירופה שניצלו מהשואה, במיוחד מהונגריה, רומניה ופולין, אך היו גם מספר משפחות ספרדיות בודדות. היחסים בין תושבי המושב, האשכנזים והספרדים, היו טובים מאוד. הם לימדו האחד את השני כל דבר שידעו. למשל, סבתא רבתא שרה לימדה כיצד להכין מאכלים שונים כמו פלצ'ינטה, גולש הונגרי ועוגות.

לאחר כשנה, הסוכנות היהודית בנתה עבורם דירה במושב בת חדר וחצי שכללה סלון, חדר שינה ומטבח. השירותים בדירה היו בחצר ונקראו "שירותי בול פגיעה“. לאחר מספר שנים הוסיפו להם חדר נוסף. אמנם בהתחלה כל המשפחה גרה בחדר קטן אחד, אך הם היו מאושרים ממגוריהם בבית מבלוקים ולא באוהל דולף. סיבה נוספת ומרכזית לאושרם הייתה המגורים בארץ ישראל.

בנוסף לדירה, קיבלו מהסוכנות היהודית רפת עם פרה אחת. לאחר מכן סבא רבא עזרא רכש פרה אחת נוספת ב-40 לירות. במשך השנים, סבא רבא עזרא החליט להרחיב את הרפת ובנה רפת גדולה יותר שהיו בה כ-20 פרות. הייתה להם גם חלקת אדמה בגודל של כ-30 דונם שבה גידלו ירקות כגון תפוחי אדמה, בצל, פלפל וכו‘. באיראן, סבא רבא עזרא היה צורף- אומן שייצר תכשיטים מיוחדים. עד היום סבתא רבתא שלי עונדת את התכשיטים שצרף עבורה. לאחר עלייתם לארץ, הסוכנות הסבה את מקצועו מצורף לחקלאי והביאה עבורם מדריך חקלאי שהדריך ולימד אותם כיצד לגדל ירקות ועצי פרי.

בנוסף לעבודתו החקלאית, סבא עזרא עבד מחוץ למשק להשלמת הכנסה – הוא עבד בקיבוץ ״תלמי-יפה״ ובמסגרת עבודתו שם הוא חפר בורות להעמדת עמודי חשמל.

בשנים הראשונות בארץ היה צנע, חילקו תלושי אוכל בהתאם למספר הנפשות במשפחה. לא היה מספיק אוכל ובמשך שנתיים הם לא אכלו בשר. המצב הביטחוני גם היה קשה. לילה אחד, חברי המושב היו בשמירה מסביב למושב ושכבו במארבים בתוך תעלות. למרות זאת, באותו לילה התבצעו גנבות – ערבים מעזה פרצו את הגדר מסביב למושב, נכנסו וגנבו סוסים ופרות והבריחו אותם לעזה.

במשך השנים במושב, סבא רבא עזרא קיבל תפקיד חדש ונהפך לגזבר של המושב וגם היה אחראי על הנשקיה. מחסן הנשק היה באחריותו ובמסגרת תפקידו היה צריך לחלק נשק לשומרי המושב בלילה ולחלק נשק בזמן חירום/מלחמה. בנוסף לשפה העברית, סבא רבא עזרא רצה מאוד לתקשר יותר עם החברים במושב ולכן החליט ללמוד שפות נוספות – הונגרית ואידיש והחל לדבר עם החברים בצורה שוטפת.

סבא עזרא היה איש חסד ועזר מאוד למשפחות קשות יום. הוא היה מסייע בסתר על ידי נתינת הלוואות קטנות ללא ריבית לנזקקים.

הזוית האישית

דניר הנכד המתעד: נהניתי מאוד לעבוד על תכנית הקשר הרב דורי עם סבא. גיליתי הרבה מאוד סיפורים וחוויות שהיו לסבא דוד. שמעתי על כך שסבא דוד היה ילד בגילי וכבר עבד ברפת ובקטיף כדי לעזור בפרנסת המשפחה. שמעתי על כל מיני חוויות מהנעורים שלו ועל סיפורי הגבורה שלו בצבא. נחשפתי לעולמו של סבא שהיה מלא באתגרים וליכולתו של סבא במציאת פתרון לכל אתגר. אני שמח להכיר עכשיו את המורשת העשירה של משפחתי – תודה לך סבא.

סבא מאחל לכולנו בריאות איתנה. ולך סבא, אני מאחל לך אריכות חיים ושנים טובות – עד מאה כעשרים!