מאגר סיפורי מורשת

העלייה לארץ

שמי אסתר פרי, הורי רוזה שושנה ושבתאי עמר הגיעו לארץ ישראל בשנת 1950 מהאי זקינטוס אשר ביון.

אמי, אחי, אחותי וסבתי מצד אבי עלו קודם באונייה את אבי גייסו לצבא היווני לכן נבצר ממנו לעלות יחד עם משפחתו, אבל אחרי שלושה חודשים געגועיו גברו, לכן הוא ערק מהצבא היווני וברח באונייה אשר אמורה הייתה לצאת לארץ ישראל. הוא הסתתר באונייה כנוסע סמוי. אישה אחת בטובה, החביאה אותו מתחת למזרון בתא האונייה. החיילים היוונים חיפשו אותו ולא מצאו, כך אבי הצליח להגיע לארץ ישראל ופה הוא התגייס לצה"ל.

ילדותי

אני נולדתי בישראל, לאחר עליית הורי לארץ. גדלנו בבית ערבי בכפר שלם אבי קנה חדר אחד מאדם בשם זכריה שתפס כמה בתים ובהמשך קנה עוד חדר צמוד כך היו לנו שני חדרים. השירותים היו בחוץ, את המטבח הקטן בנה לנו אבי, במרפסת שהייתה היינו מתקלחים בתוך גיגית שנקראה פיילה.

סבתי גרה איתנו, עד גיל 94 שנים, אהבנו אותה מאוד.

כפר שלם היה כפר ערבי שנינטש בשנת 48 במלחמת השחרור והוא שייך היום לתל-אביב הוא ממוקם במזרח לתל-אביב.

ילדותי עברה בנעימים למרות החוסר שהיה בבית. הורי פרנסו אותנו בכבוד: אבי עבד בפחחות ואמי עבדה מאוד קשה כעוזרת בית. למדנו בבית ספר הלל, נהנינו לשחק בקלאס בחבל בשתי חבלים גוגואים שהיו בעונה, 7 אבנים, תופסת, 5 אבנים ומחניים אחרי הלימודים.

ההתאקלמות של הורי בארץ הייתה קשה לא ידעו את השפה לכן דיברו איתנו הילדים בשפה היוונית כך רכשנו עוד שפה.

בגרותי

אחרי בית הספר היסודי יצאתי לעבודה כי בבית היה קצת קשה מבחינה כלכלית, עבדתי באריגה. בגיל 21 התחתנתי עם בעלי מרדכי, סבא של נדב נכדי האהוב. הבאנו לעולם 5 ילדים, 4 בנים ובת אחת.

נדב הוא הבן של ענבל שירה בתי האהובה והיקרה.

יש לי נכדים ונכדות וגם נינים ברוך השם.

עכשיו אני בגמלאות ונהנית מנכדי וניני, בן פורת יוסף, מודה לאל כל יום ומתפללת שכולם יהיו בריאים ומאושרים.

הזוית האישית

נדב: היה לי כייף, במהלך השנה למדתי על סבתא שלי ועל הילדות שלה ומאיפה היא הגיעה. אני מרגיש שדרך התכנית התקרבנו יותר.