מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, אהרון רקנט. יחד אנו מתעדים סיפור מחייו של סבא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית. בסיפור זה תוכלו לקרוא ולהיחשף לדרכו של סבי אהרון מרוסיה לישראל, ואף על חייו ומשפחתו שהקים באדמות אלו. הקמת משפחה שאני, הכותבת את הסיפור הזה, חלק ממנה.

סבי, אהרון רקנט, נולד בשנת 1952 בעיר סברדלובסק, ברית המועצות. אביו אוריאל נולד בבלרוס ועבד בתור מהנדס, ואימו מלכה נולדה באוקראינה ותפקידה היה רופאה כללית.

כיום, אנחנו לרוב לוקחים דברים רבים כמובן מאליו. אנחנו חיים במדינה יהודית בה אין לך שום סיבה לחשוש מהיותך יהודי, אך זה לא תמיד היה כך. פעם, להיות יהודי בברית המועצות לא היה דבר פשוט כלל וכלל. סבי, אהרון רקנט, היה צריך להתמודד עם מציאות זו ולאורך הסיפור תוכלו להיחשף לחייו.

בימים ההם בברית המועצות, להיות יהודי לא היה דבר רגיל. אם היית מכריז על היותך יהודי, לא היית שונה מחייזר, ואולי אפילו מוזר יותר. למרות שהיה יהודי, הוא לא גר בבית דתי, וחינוכו היה אנטי דתי. בניגוד להוריו, סבו כן היה מסורתי ולכן כן חגגו חגים יהודים וגם בר מצווה. כמובן שזה לא היה אירוע כמו היום עם מסיבה גדולה באולם מפואר, אך גם בהשוואה לתקופה ההיא האירוע לא היה משהו מיוחד. חגיגת הבר מצווה לא הייתה שונה מיום הולדת רגיל. למעשה, במקום איחולי שמחות כמו "מזל טוב! עכשיו אתה כבר גבר" קיבל מאביו 'ברכה' אחת: "עכשיו אתה מבוגר, ומעכשיו דרישותיי ממך יהיו כמו לאדם מבוגר", טיפה פחות מרגש…

בגיל 15 אביו החליט שברצונו להיות ציוני. הם נסעו ברחבי הארץ, שם נפגשו עם אישים ציונים רבים. הם ביקרו במוסקבה, לנינגרד, ריגה ובערים נוספות. על מנת להשוות, לפני כן יצא מהעיר רק פעם או פעמיים, לא יותר. לאחר שחזרו לעיר הם הגישו בקשה לעזוב לישראל, מה שנחשב ללא פחות מבגידה. לאביו היה בראש רק דבר אחד – מדינת ישראל. הוא היה משיג תמונות שלה, מקשיב לתחנות רדיו ששידרו תכנים עליה, למד עברית, הכל. ואם זה לא מספיק, אביו אירגן מחתרת עם פגישות רבות של יהודים וציונים בביתו. כן כן, בביתו, ושם את עצמו ואת משפחתו בסכנה, מעשה כזה יכול לשלוח את כל משפחתך למחנה עבודה. בסופו של דבר המשטרה עלתה על המתרחש, ומשפחתו של סבי דאגה לשרוף במהרה את כל הפרטים. הוריו נלקחו לחקירה ולאחר מכן גם הוא. בחקירה, אחד החוקרים ניסה להפוך אותו למרגל וניסה לגרום לו לחשוף פרטים על הארץ. זמן קצר לאחר החקירה הגיעו חדשות, לא סתם חדשות, חדשות מעולות! יש אישור לעזוב את הארץ. בתוך שבועיים לקחו את כל חייהם ועזבו. התוכנית – אין. בעזרת נסיעה של 3 ימים ברכבת הגיעו לשדה תעופה במוסקבה, ולאחר טיסה קצרה הגיעו לאוסטריה. משם נסעו לערים שבהן שכנו בארמון שממשלת ישראל דאגה לשכור ליהודים רבים שעברו דרך דומה. לבסוף, בגיל 17, עלו על טיסה ונחתו בישראל, נחתו בבית. כשאביו ירד מהמטוס, דבר ראשון ירד על הברכיים ונישק את הבטון. בנוסף לזיכרונות הרבים ומדהימים מההגעה לארץ, יש עוד אחד בולט – החום. את החום הישראלי כולנו מכירים ועדיין אנחנו נמסים, אז עכשיו תדמיינו שהגעתם מרוסיה, נמסים ממש כמו גלידה. ושם התחיל פרק חדש בחייו – ישראל.

הוא התגייס לצבא בשנת 1972, ונלחם גם במלחמת יום כיפור. לאחר שלוש שנים השתחרר בדרגת סמ"ר. לאחר הצבא ניסה להתקבל לבית ספר "אורט" על מנת לקבל תעודה ולהמשיך בתוכניתו להיות טכנאי מיזוג אוויר, אך בשביל כך נזקק לתעודת בגרות. לאחר שהשיג את התעודה, חיפש עבודה במקצוע ולבסוף התקבל לחברה למיזוג אוויר, ובלשון המעטה, זה לא היה פשוט. ימי העבודה היו ארוכים, המשכורות היו נמוכות ועד מהרה הבין כי הוא צריך לחפש עבודה אחרת. לאחר זמן מה, סבי מצא עבודה טובה בהרבה, הוא מיהר להתפטר ולגשת לעבודה החדשה, והוא התקבל (!). עד היום הוא מחשיב את עבודתו שם לאחד משני הדברים הטובים שעשה בחייו, זה, והעלייה לארץ.

סבי הכיר את אשתו (סבתי) אחרי הצבא במשרד לשידוכים. שניהם הלכו לשם והם נפגשו במשרד הקבלה, עוד לפני שאפילו נרשמו. בעת שחיכו לרישום, שוחחו קצת אחד עם השני, לאחר מכן ה'קצת' הפך לדו-שיח והם החליפו מספרי טלפון. לאחר כשנה הם החליטו להתחתן בתל-אביב. מאוחר יותר נולדו להם שלוש בנות ושמונה נכדים. את חייו הוא מסכם במילה אחת – עץ. עץ שבו סבי וסבתי הם הגזע ומשם בנותיהם ונכדיהם הם הענפים שצומחים ומגדילים את המשפחה. "המשפחה היא הדבר הכי חשוב".

הזוית האישית

נועה הנכדה המתעדת: כחלק מהתוכנית של הרב דורי נהניתי מאוד לשמוע את סבי מספר על חלק בחייו שלא ידעתי לגביו לפני כן. אהבתי במיוחד בתוכנית זו שבמקום סיקור כללי של המשפחה אנו בוחרים דמות וחוקרים את חייה לעומק. כתוצאה מכך, למדתי כל-כך הרבה דברים חדשים על סבי שכל הנראה לא הייתי נחשפת עליהם ללא התוכנית. בעקבות התיעוד אני רוצה לשבח את סבי על הדרך שעבר בשביל להקים פה, בארץ ישראל, משפחה ולהודות לו על כך שתמיד דואג לנו. בנוסף, אני מאחלת לו שתמיד יהיה גאה בכל מה שעשה.

סבא אהרון: נועה, אני מאחל לך שתישארי כמו שאת, עם הרצונות ועם האופי שלך; ואני מאחל לך שתמשיכי להיות מי שאת. אני מקווה שאף פעם לא תשכחי מי את ומאיפה באת. במסגרת עבודת השורשים והתיעוד המשפחתי של הקשר הרב דורי, נהניתי מאוד לענות לך על השאלות.