מאגר סיפורי מורשת

שמי עדן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, חיים דאון. יחד אנו מתעדים סיפור מחייו של סבי ומנציחים אותו במאגר המורשת.

סיפור העלייה של סבי לארץ ישראל

שמי חיים דאון, נולדתי בתאריך 3 בפברואר 1944 להוריי מיליה ואליהו, בעיר טריפולי שבלוב. שמי המקורי היה ויטו, שם איטלקי שניתן לי בתקופת השלטון האיטלקי בלוב.

קורות חיי אבי

אבי, אליהו, נולד בשנת 1908. אימו, סבתי רג'ינה, סיפרה שפגשה מלאך עם שיער וזקן לבנים כשהייתה בהריון, שאמר לה לקרוא לבנה אליהו, על שם אליהו הנביא. כל חייה האמינה שפגשה את אליהו הנביא. אליהו הילד גדל בתקופות קשות, עבר את מלחמת העולם הראשונה, השפעת הספרדית שהרגה מיליונים, ואת שנות הרעב בשנות ה-20 וה-30. הוא עבד בפוליטורה, מקצוע שדרש כוח ואומץ.

קורות חיי אמי

אמי, רינה, הייתה אשת בית וטיפלה במשפחה. היא באה ממשפחת וטורי, משפחה מכובדת. לעיתים היא שיחקה בהצגות והייתה בשלנית טובה. אחיה היה איש עסקים והיא ליוותה אותו לישיבות, כשהייתה כמעט בת 12, הייתה מכינה להם ארוחות.

העלייה לארץ

עלינו ארצה מטריפולי בשנת 1949, באוניית אילת, שהייתה קטנה כמו יאכטה. הגענו לנמל חיפה למחנה עולים, אחרי מסע קשה. משם העבירו אותנו לבאר יעקב ושיכנו אותנו באוהלים. האוכל היה מצומצם, ואחותי, שהייתה בת 10, עמדה בתור הארוך כדי לקבל אוכל למשפחה. גם מים היו חסרים, ואמי ואחותי הלכו להביא מים מהקיבוץ נצר סרני, שהיה במרחק כמה קילומטרים מהמחנה.

החיים בארץ

העבירו אותנו מבאר יעקב לבת-ים, שהייתה מלאה בחולות. גרנו באוהל אחד, כל המשפחה יחד, ואחרי תקופה עברנו לצריף. המקלחות היו מחוץ לצריף, ושימשו את כל השכונה. בחורף, כל המיטות היו מוצפות מים, ונאלצנו לישון במיטות רטובות. אני ואחותי למדנו בבית ספר שהיה בצריף, והמורים דאגו לחלק כל יום שישי סוכריה שחורה וכל תלמיד תרם אגורה למקרקעי ישראל.

זיכרונות מבית הספר

הייתי אלוף בגולות, והייתי משאיל חמור מערבי מהפרדס בתמורה לגולות, כדי לרכב עליו בשכונה. בבית הספר הייתי אתלט ברמה גבוהה וכולם הכירו אותי.

הקמת המשפחה

הקמתי משפחה ויש לי נכדים מקסימים, וביניהם עדן, שעזרה לי לתעד את סיפור חיי.

סבא חיים וסבתא עם עדן ושירז באירוע משפחתי

הזוית האישית

עדן: נהניתי בתכנית ונהניתי לבקר את סבי ולראותו. גם היה לי כיף לכתוב איתו סיפור על משפחתו ועליו ולדעת עליו ועל עליית המשפחה קצת יותר.