מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי סטיב ואני רוצה לספר לכם על משפחתי.

אני מאוד גאה בכך שאני חצי חלבי וחצי אשכנזי. נולדתי וגדלתי בברוקלין, רוב החברים שלי היו אשכנזים. הם אפילו לא הכירו ספרדים בכלל וחלבים בפרט.

סבא סטיב הפעוט

אמי הייתה חלבית, ולכן גדלתי עם אוכל כל כך טעים של חלבים. לסבא ולסבתא שלי מצד אימא שלי קראתי "סיטו" ו"ג'יטו" בערבית, כל חבריי קראו לסבא ולסבתא שלהם ביידיש "זידי" ו"בובי". בחיים שלי אף פעם לא שמעתי מילים ביידיש, למרות שההורים של כל החברים שלי – כולם היו מאירופה.

לסבתא מצד אימא, "הסיטו" שלי, קוראים לה מזל טוויל ואני קראתי לה מלי. היא הייתה חלבית. תמיד ידעתי שהיא הייתה מחלב. אבל אחרי כמה שנים גילתי שהיא הייתה ירושלמית. זה היה דבר שמאוד ריגש אותי, כי כל חיי רציתי לעלות לארץ ישראל. עכשיו הבנתי מהיכן הכמיהה לעלות לישראל… סבתא שלי מלי, התחתנה עם הג'יטו שלי, סלים שלמה הררי. כמה שנים לאחר החתונה הם עברו לגור בבואנוס איירס שבארגנטינה. אחרי כעשר שנים הם החליטו לעבור לגור בברוקלין, ניו יורק שבארצות הברית. הג'יטו שלי היה הסנדק בבריתי. לצערי הוא נפטר כשהייתי בן 11 חודשים, לכן לא ממש הכרתי אותו. אימא שלי סיפרה לי שהוא היה תלמיד חכם, הוא למד עם אימא שלי בכל שבת דבר תורה על פרשת השבוע. אני מאמין בעומק הלב שהאהבה שלי והקשר הכל כך חזק עם יהדות מגיע מהג'יטו שלי, כאשר שישבתי על ברכיים שלו בברית שלי.

יש לי הרבה זיכרונות מהסיטו שלי, למשל – אני זוכר כשהייתי כבן 5 הכנתי עלי גפן ממולאים מגולגלים בטעם חלבי. זה היה מאוד מאוד טעים והפך להיות אחת המנות שאני כל כך אוהב.

ההורים של הסבא וסבתא שלי מצד אבא שלי היו אשכנזים שהגיעו לברוקלין מפולין בגיל צעיר. קראתי להם "grandpa and grandma", קראו להם דוד ואנה. אני זוכר שהבית שלהם היה מאוד נקי, וכל פעם שהגענו לבקר אותם ההורים שלי אמרו לנו להיות ילדים טובים ולא לעשות בלגן (לעומת הביקורים אצל הס'יטו והזיטו שלי – שם היה מותר להיות בלגניסט). לסבא שלי, דוד, הייתה חנות לבדים ולפעמים הוא הזמין אותי לעבוד בחנות שלו. זה היה מאוד כיף כי הרגשתי כמו בחור רציני.

ההורים שלי, מרגריט ודונאלד, נולדו בארצות הברית. אנחנו גדלנו בברוקלין נו יורק. אני הבכור במשפחה, יש לי שלושה אחים :רוברט, מוניקה ודרלין. בילדותי אהבתי לשחק במשחקי ספורט שונים כמו בייסבול עם אבי. הכרתי את אשתי (סבתא של אורי) בברוקלין, גם היא חצי חלבית וחצי אשכנזיה. אבא שלה, יעקב, היה חלבי, ואימא שלה, סבתא פמלה שירלי, הייתה אשכנזיה.

סטיב ופמלה ביום חתונתם

בשנת 1985 נולדה לנו הבת הראשונה, דניאלה שירה, שהיא אימא של אורי. בשנת 1987 נולדה עוד בת, אליענה מיכל, שהיא דודה של אורי. בזמן זה גרנו בפאר לון, ניו ג'רזי. ב-10 אוקטובר 1988 עלינו לארץ הקודש. בהתחלה גרנו במרכז קליטה ברעננה. אחרי חמש שנים נולד הבן שלנו, זכריה שי, קוראים לו זכי.

בשנת 1993 עברנו לגור בבית גדול בישוב אלקנה. מאוד נהנינו שם, עד שעברנו לנתניה בשנת 2020. נולדו לנו כמה נכדים שקוראים להם: אורי, גפן, עידן, נבו, ארבל, וכרם. אנחנו מדי פעם טסים לאמריקה כדי לראות את בני משפחתנו. נסענו יחד למקומות כמו דיסנילנד, אריזונה, קנקון ומקסיקו. המשפחה שלי היא דוגמה נהדרת לקיבוץ גלויות: אבא של אורי, אמיר, הוא חצי פרסי וחצי תימני. כלומר הנכדים שלי, הילדים של דניאלה ואמיר הם רבע חלבי, רבע אשכנזי, רבע פרסי ורבע תימני.

במקצועי אני איש יחסי ציבור, מעל ל- 25 שנים אני מנהל את מחלקת יחסי ציבור של בית החולים "הרצוג" בירושלים. במהלך עבודתי אני מגייס כספים על מנת להגדיל את בית החולים. בשנים האחרונות למדתי להיות ליצן רפואי ואני משחק גם בבמה באנגלית.

לנכדה שלי אורי (10), שאיתה תיעדתי את הסיפור המשפחתי שלי כאן, יש הרבה חברות, והיא אוהבת לרקוד היפ הופ ולהיות בטלפון שלה.  אחותה גפן (8) אוהבת ספורט ומשתתפת בחוגים כמו היפ הופ, התעמלות קרקע, ג'אז מודרני (וכמעט לא רואים אותה בבית). אחיה נבו (5) אוהב מאוד לעשות יצירות. וכרם (2) אוהבת להעיר את כולם בלילה. אורי וגפן אוהבות לבוא לבקר אותנו, וסבתא מכינה להן אוכל שהן אוהבות. לאחר מכן הן אוהבות לשבת עם סבתא בסלון, להתכסות בשמיכה ולצפות בטלוויזיה. אנחנו משפחה מאושרת.

משפחת מזרחי, המשפחה של סבתא פמלה

משפחת שוורץ

הזוית האישית

סבא סטיב: בזכות תכנית הקשר הרב דורי למדנו דברים חדשים על המשפחה שלנו. הביקור במוזיאון המחיש לנו את ההיסטוריה העשירה של העם היהודי ואת העובדה שבשל האנטישמיות בעולם העם היהודי הייתה חייבת להיבנות מדינה, ולכן מדינת ישראל היא המקום של היהודים. עם ישראל הוא עם חזק ולא משנה איך אנחנו נראים ואיפה אנחנו גרים.

אורי הנכדה המתעדת: נהניתי מכתיבת הסיפור ולמדתי דברים על המשפחה שלי, אני אשמח לשמוע מסבא עוד סיפורים על המשפחה שלי.