מאגר סיפורי מורשת

שמי יפית פיכמן, נולדתי בקזבלנקה, מרוקו, בתאריך 16.12.1955 (א' בטבת התשט"ז) להורי נסים וחנה כהן. ב-5.12.1967, כשהייתי כמעט בת 12, עליתי לישראל במסגרת עליית הנוער יחד עם אחותי סימון.

זמן מה לפני העלייה, הגיע לביתנו שליח מישראל בשם Monsieur Henri Dumoulin. הוא היה איש גבוה ומרשים שדיבר צרפתית שוטפת ושוחח עם הוריי על ארץ ישראל ועל כך שישראל היא המקום הבטוח לגדול בו. ההתלבטות של הוריי הייתה קשה מאוד אם לשלוח אותנו לישראל או להשאיר אותנו בצל האימה והפחד בעקבות מלחמת ששת הימים. השליח האיץ בהוריי וכך היה.

ערב הטיסה נערכו ההכנות על ידי אמי ובני משפחתי, ואני עדיין לא קלטתי שאני הולכת להיפרד מהוריי. יחד עם עוד ילדים רבים במטוס, הגענו לצרפת ושהינו כשבועיים במחנה עולים בשם Camp de Marseille ומשם טסנו לישראל.

הגעתי לפנימיית אחוזת שרה שהתמחתה בקליטת עולים, בני נוער מכל העולם. באולפן שבפנימייה למדנו עברית ובמקביל המשכנו בלימודי צרפתית. התחלתי את לימודי בכיתה ו'. זמן מה אחרי שהגענו לפנימייה, ביקרו אותנו שלושת האחים שלי שעלו לישראל בינואר 1961 במסגרת עליית הנוער. אחים שלא הכרתי ולא זכרתי, כי הייתי קטנה מידי כשהם עזבו.

החיים בפנימייה

בפנימייה חוויתי מפגש מרגש עם ילדים רבים ממדינות שונות, למדתי את השפה העברית, לקחתי אחריות ושיתפתי פעולה עם האחרים. בכל חדר היינו שמונה בנות עם ארבע מיטות נפתחות וארון גדול מחולק לשמונה תאים. הייתה לנו מדריכה ואם בית, והיו לנו תורנויות למיניהן. השתתפתי בחוגים רבים כמו קרמיקה, ציור, בלט, מקהלה, מלאכה ואומנות.

מאלבום התמונות – ילדות, נעורים, נישואין

הפרידה מהוריי

הפרידה מהוריי הייתה קשה מאוד. הגעגועים הלכו וגברו ככל שחלף הזמן. רק כשהגעתי לישראל לפנימייה, הבנתי בעצם שלא אראה את הוריי ולא אשוב לקן המשפחתי האוהב, התומך ולשגרה שהייתה לי. הרגשתי כאב עצום, בדידות, ניתוק ובכי. כתבתי מכתבים להוריי מדי יום ביומו, והמכתבים נאספו במרוכז על ידי הפנימייה ונשלחו לאשת קשר בשם Danielle Singer שהעבירה אותם להורינו במרוקו. שמחנו מאוד לפגוש אותה באחד מביקוריה בארץ, בפנימייה. היא הייתה אישה נעימה מאוד שהביאה עמה מכתבים מההורים ואף חילקה מתנות קטנות מטעמה לילדים.

ילדותי במרוקו

גדלתי בבית חם ואוהב עם הורים טובים, נעימים ומנומסים. הבית היה בית מסורתי לצד חיים מודרניים. חיינו בשני עולמות בהרמוניה. למדתי בבית הספר אליאנס כי"ח שבו הלימודים התנהלו בצרפתית בעיקר. בסופי שבוע למדנו עברית ושירים במפגשים במועדון היהודי שליד הבית.

הייתי תלמידה טובה וקיבלתי הרבה עזרה מאחיי הגדולים יותר. הם עודדו אותי למצוינות ועזרו לי בהכנת שיעורים. אהבתי מאוד לקרוא ספרים ושמעתי את אותה המוזיקה שהם שמעו, משנות ה-50 וה-60, כמו הביטלס.

בעת שירותי הצבאי

ההגעה של הוריי לישראל

הוריי הגיעו לישראל באפריל 1969 באוניית תיאודור הרצל. בנמל חיפה המתינו להם אחיי הבוגרים יותר שהגיעו לארץ ב-1961 במסגרת עליית הנוער. הפגישה הייתה משמחת מאוד ומלווה ברגשות מעורבים. אני פגשתי אותם מספר ימים לאחר מכן בביתם בכפר-סבא ושמחתי מאוד.

המעבר להוריי

עם סיום כיתה ח' בפנימייה, עברתי לגור עם הוריי בכפר-סבא. תקופת נערותי בכפר סבא זכורה לי מאוד לטובה. הייתי קרובה מאוד לאחי ז'אק, שהיגר לארגנטינה ב-1978 עם בת זוגתו דאז, וב-1979 הגיע לקנדה.

מאלבום התמונות

מסר לדור הצעיר

חשוב שנמשיך לזכור את השואה שעברה על עמנו ואת האסון הלאומי הנורא שקרה לנו בתאריך 7 באוקטובר 2024. זכרו את העבר למען העתיד.

משפחתי

הזוית האישית

נוגה: נהניתי מאוד, היה לי ממש כיף להכיר את סבתא וסבא שלי, יפית ויוסי ואני ממש ממליצה לכל מי שיכול, להשתתף בתכנית הזו.

סבתא כיום – במסגרת התכנית ועם משפחתה