מאגר סיפורי מורשת

שמי יואל אלחנדרו, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, ג'נובה פופובסקי. יחד אנו מתעדים סיפור מחייה של סבתא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית. וכך סיפרה לי סבתי:

"אני ג'נובה, המשפחה מצד אבי היא מפולין. אבי נולד בשנת 1913 והגר לרפובליקה הדומיניקנית בשנת 1929. כעבור מספר שנים התאחד עם שאר משפחתו בקובה, שגם הם היגרו מוקדם יותר מפולין. שם הוא הכיר את אמי, והם התחתנו ונולדו להם חמישה ילדים, כשאני הכי קטנה. עליתי לארץ ישראל בשנת 2004 ולאחר מכן בני הצטרף עם משפחתו בשנת 2008. אני סבתא לשני נכדים, הצעיר הוא יואל אלחנדרו, איתו אני משתתפת בתוכנית היפה הזו.

במקצועי אני ביולוגית ימית. זהו עולם מעניין של אורגניזמים קטנים הנקראים מיקרו אצות. מיקרו אצות הן צמחים מיקרוסקופיים שאיננו יכולים לראות בעין בלתי מזוינת, ולכן הם נלכדים ברשתות או בקבוקים אוקיינוגרפיים ולאחר מכן צופים במיקרוסקופ כדי לדעת איזה מין ובאילו ריכוזים הם נמצאים.

ילדותי הייתה מאושרת מאוד, מוקפת במשפחתי – הורים וארבעה אחים – תמיד מאוחדת בכל עת. סבתי מספרת שכאשר אביה הגיע לקובה בשנת 1940 לא היה מספר גדול של יהודים. הוא רצה להתיישב במדינה ההיא ולחיות בה את חייו, אז בסופו של דבר התחתן עם אשתו, שלא הייתה יהודיה. אבל הדבר החשוב ביותר הוא האהבה, וזו היא שניצחה.

למדתי בבית הספר היסודי "טרלס" ובחטיבה ב"קידו גידו פואנטס". בתיכון למדתי ב"מכון שאול דלגדו". בשנת 1961, כשהייתי רק בת 12, השתתפתי במסע האוריינות בקובה. לאחר ניצחון המהפכה הקובנית בשנת 1959, חלק גדול מאוכלוסיית המדינה, בעיקר המבוגרים, לא ידעו לקרוא ולכתוב. הצעירים בגילי, שהקימו תנועת סטודנטים, יצאו לאזורים כפריים בפנים הארץ. היינו מלמדים את האנשים האלה לקרוא ולכתוב, ובאזורים שבהם לא היה חשמל היינו עושים את זה עם פנסי שמן או נרות. זו הייתה חוויה ייחודית לאימון האישי שלי, ואני מאוד גאה בה.

בשנת 1970 עסקתי בעבודה חקלאית בקטיף קפה במזרח הארץ וגם בקציר קני הסוכר. עבדתי גם במכון התרמליזם במשרד בריאות הציבור של קובה, בביצוע עבודת חקירה במימי הים השחור והים הקריבי. בשל הביצועים המצוינים שלי, נשלחתי לעבור הכשרה בתחנת אנדיום הימית במרצ'לה, צרפת. שם ביצעתי עבודה מדעית על ספינות מחקר ברחבי אותו אזור. בקובה השירות הצבאי הוא רק לגברים ולכן לא עשיתי אותו.

הכרתי את בעלי באוניברסיטה. למדנו יחד את אותו תואר, למרות שההתמחות שלו הייתה שונה משלי. התחתנו בשנת 1971, ונולד לנו בן – ינקל, אביהם של מיגל דוד (בן 24) ויואל אלחנדרו (בן 13). לצערי, בעלי נפטר בגיל צעיר מאוד, רק בן 38, בשנת 1988.

בלימודי האוניברסיטה בחרתי ללמוד ולהתמחות במדעי הביולוגיה. תוך כדי לימודים באוניברסיטת הוואנה ובסיום הלימודים עבדתי בביולוגיה ימית. המומחיות שלי הייתה במכון לאוקיאנולוגיה של האקדמיה למדעים של קובה. עליתי לישראל במאי 2004, שהיתי בשוק קליטה בחדרה, ואחרי שנה עברתי לנתניה, שם אני גרה עד היום עם משפחתי. מעולם לא הצלחתי לעסוק במקצוע שלי כאן בארץ, למרות הגשת מועמדות לעבודה במכון האוקיאנוגרפי של חיפה.

חפץ משמעותי

מהעלייה שלי הבאתי איתי חפץ בעל ערך משפחתי רב כי מאז שאני זוכרת אותו הוא היה אצל אמי. תמיד בבית שלה היא טיפלה בו מאוד כי זה היה מתנה מסבתא שלי, ואחר כך היא נתנה לי אותו. זה כלי בצורת דג כחול, שבו אנחנו יכולים להניח פרחים או משהו מיוחד אחר בפנים. אני אוהבת לעצב פרחי פיליגרן, שזה אחד הבילויים האהובים עליי. זה עיצוב חפצים עם נייר מיוחד, אומנות זו נקראת פיליגרן.

מתחביביי הוא לבשל מאכלים מסורתיים שלנו. אחד המאכלים שמייצגים את המדינה הוא קונגריס, אורז שמבושל עם שעועית שחורה והוא טעים מאוד. עוד מנה אופיינית היא אורז צהוב עם עוף, הכל מבושל יחד ונותן תוצאה מעולה.

"הדג הכחול" שעובר במשפחה

קצת על ביולוגיה ימית 

בעבודה זו עם נכדי יואל אלחנדרו רציתי לספר לכם קצת על המקצוע שלי בביולוגיה ימית ועל חיי המיקרו אצות באוקיינוסים. מיקרו אצות הן מיקרואורגניזם שהופיעו על פני כדור הארץ לפני 3,000,000,000 שנים ויצרו את האטמוספירה כפי שאנו מכירים אותה כיום. הם היו האורגניזמים הראשונים שביצעו פוטוסינתזה חמצנית ולכן הם מקורם של כל חיי הצומח. הם הסיבה שיש לנו חמצן על כדור הארץ וגם היום, המיקרו אצות שחיות באוקיינוסים מספקות לנו יותר ממחצית מהחמצן שאנו נושמים. ידועים גם בשם פיטופלנקטון, הם החוליה הראשונה בשרשרת האטרופית בסביבה המימית.

פוטוסינתזה; היא תהליך שצמחים מבצעים כדי ליצור מזון משלהם כדי שיוכלו לגדול ולהתפתח. כדי להיות מסוגלים לעשות זאת, הם זקוקים למספר יסודות; אור השמש, הפחמן הדו חמצני שהם מקבלים מהאוויר ומהמים.

סבתא במסגרת עבודתה

הזוית האישית

סבתא ג'נובה: הרגשתי מאוד שמחה שהנכד שלי, יואל אלחנדרו, בחר בי להשתתף איתו בתוכנית הקשר הרב דורי. הצלחתי לחלוק רגעים מהילדות שלי, מהמשפחה, מהמקצוע שלי ומהחיים שלי בכלל. עובדות שאפשרו לי להתקרב אליו. יואל, אני מקווה שהצעתי לך ידע בסיסי להתפתחותך. דיברנו על דברים שעדיין לא ידועים לו והוא תמיד גילה עניין בזה. העבודה המשותפת הזו הייתה רעיון נחמד מצד משרד החינוך בארץ. אני מאחלת לנכדי יואל שהוא יוכל להשיג את מטרותיו בחיים, שיהיה בן אדם טוב, שימשיך לעבוד קשה וללמוד ושתמיד אהיה שם בשבילו בכל מה שהוא צריך. אני גאה בו ובהישגיו עד כה.

יואל הנכד המתעד: למדתי היום על הסיפורים של סבתא, על המשפחה שלה, על העבודה שלה ועל הזמן הפנוי שלה. ראיתי תמונות של סבא שלי, שהיה עצוב לי שלא יכולתי להכיר אותו, כי הוא מת בגיל צעיר 38 ממחלת הסוכרת. שמעתי ממנה גם על אבא שלה, שהיה יהודי מפולין ואיך היה קשה לו להגיע לקובה בתקופת מלחמת העולם השנייה. למדתי מהעבודה על הסיפור של סבתא על המשמעות של פוטוסינתזה ואהבתי לעשות את מטלת התיעוד הזאת במסגרת תכנית הקשר הרב דורי עם סבתא שלי. תודה לך, סבתא, שאת עוזרת לי להשלים את התכנית הזו, והצלחתי להכיר אותך יותר.