מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר אוחיון, נולדתי בשנת 1942 במקנס שבמרוקו. הוריי הם שלום ומרים ממרוקו. שם המשפחה שלי לפני הנישואים הוא אטיאס.

היכרות, נישואים ובניית משפחה

"הכרתי את משה בעלי כשהייתי בת 16, הוריי הכירו בינינו. התארסנו והתחתנו בגיל 16. ילדנו הראשון, דוד, נולד כשהייתי רק בת 17. שכשדוד נולד הרופא לא האמין שאני רק בת 17.

את ילדנו השני, שוקי, ילדתי בגיל 20. ילדנו השלישי, אורי, בא לעולם כשהייתי בת 22. את יגאל, בננו הרביעי, בן הזקונים, ילדתי בגיל 26. היום במשפחה יש לנו 22 נפשות ואנחנו עושים ביחד ארוחות שישי, חגים, וימי הולדת."

תמר גדלה במרוקו עד גיל 9 ואז עלתה ארצה. היא למדה בבית הספר, היא וחבריה שיחקו בגולות, קלאס ומשחקי כדור, היא מספרת כשעלתה לארץ – היא למדה עברית מכל משחק ששיחקה. לחבריה קראו חנה, קלארה וז'ורז'ט.

כשתמר היתה בת 9, אחותה הגדולה היתה בת 11 ואחותה הקטנה בת 7 – הן רצו לעלות ביחד עם משפחתן לישראל בספינה, ואמרו להם שרק שלושה אנשים יכולים לעלות, לכן תמר ואחיותיה עלו לבדן. כשהגיעו לארץ, לא נתנו להן לעלות. אביה שמע זאת, ולקח אותן בחזרה למרוקו ואז כולם עלו ביחד.

מסר לדור הצעיר

תמר מספרת שהחיים עברו לה ממש מהר, היא נתנה לדוגמה את הלידה שלי ושל אחי. תמר אמרה שהיא הייתה רק נערה, ובבת אחת היא הפכה לסבתא. מוסר ההשכל בסיפור הזה הוא לא לבזבז את החיים אלא להנות מהם.

הזוית האישית

סיוון הנכדה המתעדת: היה מאוד מעניין להשתתף בתכנית, זה היה זמן איכות עם סבתא.