מאגר סיפורי מורשת

אמנון צבי אנגלברג

נולדתי בחיפה פלשתינה – ישראל, בבית חולים מולדה שבחיפה, בשנת 1943. כתובת המגורים הייתה דרך ההר (השם שונה לשדרות אום ואחר כך הוחלף לשדרות הציונות). הבית היה למעלה במספר 145 וקרוב לסטלה מאריס ושם היו מחנות בריטיים צבאיים.

בשנת 1947 האום הכיר בזכות היהודים להקים מדינה והמנדט הבריטי בוטל ואז הבריטים התכוננו לעזוב את הארץ והיו זקוקים לעוד דירות ולכן יום אחד באו לפנות אותנו מהדירה. לקחו אותנו בקומנדקר. שמו אותי בחלק האחורי של הקומנדקר עם כל החפצים שלנו ולקחו אותנו לרחוב שושנת הכרמל לדירה חלופית. אחרי מלחמת השחרור ההורים החליטו לחזור לדירה המקורית.

הדירה המקורית הייתה בת שנים וחצי חדרים, חדר אחד של ההורים וחדר שני של אחי הבכור ושלי. הייתה גם חצר ושתיי כניסות האחת בחזית והשנייה למטבח. על המרפסת בנינו סוכה שבה אירחנו פליטי שואה מקרובי המשפחות שלנו, פליטים שהצליחו להגיע מאירופה לישראל בשנת 1949.

לגן הילדים הלכתי לגן במרכז הכרמל, לשם נסעתי בעצמי באוטובוס. בהמשך נסעתי גם לבית הספר הריאלי במרכז הכרמל באוטובוס. שם חברת האוטובוסים היה שחר היום זה אגד. היו שני נהגים קבועים והם הכירו אותי. כרטיס נסיעה עלה 15 מיל (10 מיל היו גרוש ו-100 גרוש היו לירה אחת).

אני והמשפחה שלי אני עם הענבים ביד

גדלנו בתקופה שנקראה תקופת הצנע. האוכל היה בהקצבה בכדי לקנות ביצים חלב ומוצרי בשר הינו מקבלים תלושים שבאמצעותם הינו יכולים לקבל את הקצבת המזון. לכן גידלנו בחצר ארנבות, כדי לאכול אותן. בחורף בחזרה מבית הספר ובסופי שבוע הינו מלקטים פטריות אורניות.

לרוב המשפחות לא היו טלפונים והקשר בין בני משפחה רחוקים היה בעזרת מכתבים בדואר. רק כאשר הייתי בחטיבה קיבלנו קו טלפון משותף עם שכנים. כשהייתי בחטיבה הייתי חבר בתנועת צופי ים חיפה, פעם אחת ערכנו שיט, מחוף בחיפה עד לתל אביב. הייתי בקורס מפקדי סירות ובהמשך בכיתה יא' הפלגנו בסירת מפרש לקפריסין. זו היתה הפעם הראשונה שיצאתי מגבולות המדינה.

בבית שלי שמענו המון מוזיקה קלאסית אבא ניגן על פסנתר ובהיזדמנת ראשונה רכשנו פטיפון ושמענו גם מוזיקה קלאסית וכמובן את הלהקות שהיו מפורסמות וגם זמרים מפורסמים למשל: פול אנקה, אלביס פרסלי, הביטלס, ועוד… רקדנו ריקודים סלונים הקפדנו על לבוש מסודר.

כשהייתי בכיתה ד' עברנו לגור בשדרות יצחק ומאז הייתי הולך לבית הספר הריאלי במרכז ברגל. המשכתי ללמוד בבית הספר בחטיבה באחוזה ובתיכון בבית בירם. בחטיבת הביניים היה לנו מורה שלא אהבנו והתעללנו בו הפרענו לו וכעונש כל הכיתה לא נסעה לטיול השנתי בירושלים.

עם סיום הלימודים התגייסתי לצבא ובגלל הפעילות החברתית שלי בתיכון הוצבתי לתפקיד של מש"ק חינוך. התפקיד הזה קבע חלק מהעתיד שלי. עם השחרור מהצבא התקבלתי ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. כשסיימתי את הלימודים פרצה מלחמת ששת הימים גויסתי למילואים למשל למעלה משלושה חודשים.

לא רציתי לעסוק במקצוע המשפטים ומיד לאחר המלחמה נשלחתי בשליחות לארה"ב. הגעתי לעיר אטלנטה בדרום ארצות הברית במקביל לשליחות השלמתי תואר שני במנהל עסקים. כשסיימתי פגש אותי יהודי עשיר והציע לי לעבוד בחברה שלו שעסקה בניהול חנויות בבתי מלון ושדות תעופה. וכך באחת מהנסיעות שלי בעיר שיקגו ופגשתי שם את מי שתהיה אשתי, סבתא של הנכדים שלי. החלטנו שכאשר הילדים יגיעו לגיל הגן ובית הספר נחזור לגדל אותם בישראל. בארה"ב נולדו לנו שני ילדים ובישראל זוג תאומים שאחת מהם היא אימא של הנכד הראשון שלי.

היום יש לנו עשרה נכדים חמישה נכדים וחמש נכדות. חמישה בחיפה שנים בכרכור ושלושה בתל אביב. כל הנכדים לומדים בבתי ספר שונים.

הזוית האישית

דור: היה כיף ממש להיות עם סבא, נהניתי לשמוע את חוויות ילדותו.