מאגר סיפורי מורשת

שמי גניה שכטר, נולדתי ב תאריך 15.7.1941 תוך כדי בריחה של משפחתי מקישינב, כשהצבא הסובייטי נסוג והגרמנים החלו לכבוש שטחים של מולדובה. אני חייבת את חיי לסבתא שלי.

עם סבתי מצד אמי

בקיץ 1941 הגרמנים התחילו להפגיז את קישינב. סבתא שלי לקחה את הבנות שלה, ובהן אמי שהייתה בשלבי הריון האחרונים, והן התחילו לברוח ברגל ובטרמפים כשרק בגדיהן לגופם. הם הגיעו לנהר דניסטר, משם העבירו אותן בסירה לצד השני של הנהר, ובכפר קושניצה באסם אני נולדתי. הגברים לא היו בין הפליטים מכיוון שלקחו אותם למלחמה.

הגרמנים המשיכו להתקדם ומיד אחרי הלידה היה צריך להמשיך לברוח. אף אחד לא האמין שאני אשרוד בתנאים האלה וגם לאימא שלי נשקפה סכנת חיים. כנגד כל הסיכוים ובזכות התושייה של הסבתא שלי המשכנו להתקדם עד שבסופו של דבר הגענו לאזור שהיה בטוח יחסית, בו שהינו במשך ארבע שנים עד סוף המלחמה. אפשר לומר ברמה גבוהה של ודאות שמשפחתנו שרדה בזכות התושייה של סבתא שלי, שהחלטתה לברוח מהגרמנים התבססה על ניסיון חייה שמשקף את ההיסטוריה של אירופה בתקופה שבין שתי מלחמות עולם. ב- 1914, כשהתחילה מלחמת העולם הראשונה, סבתא גרה בבלארוס והייתה נשואה טרייה עם ילדה בת שנתיים ובהריון עם אימא שלי. סבא שלי גוייס לצבא הרוסי שם לימים הוא חלה בטיפוס בזמן מגיפה עולמית מאד מדבקת. הוא הגיע בזחילה עד הבית ושם נפטר בצריף מבודד כשהוא בן 25 שנים בלבד. סבא לא זכה לראות את אימא שלי שהייתה בת שנה.

סבתא שלי, אז בת 20, נשארה עם שתי בנות קטנות. היא חזרה לאוראל (Ural), מקום מושבם של הוריה, ועבדה שם בחנות של אביה. הימים היו ימי סיום מלחמת העולם הראשונה ויום אחד נכנס לחנות בחור יהודי גרמני שהיה שבוי אצל הרוסים. הוא התאהב בסבתא ממבט ראשון. ההורים של סבתא הזמינו אותו אליהם לביקור והוא מאד רצה להתחתן איתה, אבל היא לא כל כך רצתה כיוון שהוא היה גבר צעיר ללא ילדים. לבסוף הסכימה לאחר שהבטיח שיהיה אבא לילדות שלה. הם עברו לרומניה, הקימו משפחה ונולדו להם עוד שני ילדים – בת ובן. אימא שלי קראה לאבא החורג אבא. הוא התייחס לאימא שלי ואחותה בדיוק כמו לילדים שלו.

לימים, בעלה השני של סבתא נרצח על ידי אנטישמים בעת שחזר הביתה מעבודתו וסבתא שוב נשארה אלמנה, הפעם עם ארבעה ילדים. כשהתחילו להגיע השמועות על מה שהגרמנים מעוללים ליהודים ברחבי אירופה והגרמנים התחילו להתקרב לרומניה, סבתא ניצלה את פתיחת הגבול בין רומניה לברה"מ במסגרת הסכם בין סטאלין להיטלר. היא אספה את ילדיה ומעט ציוד שיכלו לשאת, השאירה מאחוריה את הבית והיגרה למולדובה, שהייתה חלק מברה"מ. שם, בלי שפה ובלי תמיכה, החלה לבנות את חייה מחדש, אבל תוך שנה מצאה את עצמה שוב נמלטת עם כל משפחתה מאימת הנאצים ששטפו את כל אירופה.

העלייה לארץ

ביום הראשון שבו התייצבתי לעבודה במפעל הטקסטיל העירוני פגשתי את נחמן שכטר שהיה מהנדס מכונות במפעל. התאהבתי בו ממבט ראשון ולאחר שנה התחתנו. בתאריך 8.4.1972 עליתי לישראל עם שני ילדים וכאן נולד לי בן נוסף – הצבר הראשון במשפחה. כיום יש לי שלושה בנים, תשעה נכדים וחמישה נינים – משפחה ישראלית שורשית שאוהבת מאד את הארץ.

עם בעלי ובננו

באנו לארץ חדשה ללא ידע מוקדם עליה, ללא שפה וללא פרנסה. בעלי ואני למדנו עברית באולפן שהיה הסדר מיוחד לאקדמאים של מגורים ולימוד עברית במשך שלושה חודשים. גרנו בכפר נופש לחיילים באשקלון שהוסב לטובת אולפן לעולים חדשים ובסיום האולפן עברנו לגור בבני ברק, ואילו הילדים שולבו מיד במסגרות לימוד רגילות. היה לי קשה לסייע לילדים בלימודיהם כי לא שלטתי בעברית, אך למרות זאת סייעתי להם ויחד למדנו את השפה. עם השנים נסגרו הפערים בכל התחומים. אני התקבלתי לעבודה בבנק הפועלים שם עבדתי עד ליציאתי לגמלאות ובעלי התחיל לעבוד כמהנדס מכונות במפעל טקסטיל בתל אביב.

הניצחון שלי על הנאצים

המשפחה שהקמתי בישראל היא הנקמה שלי בנאצים על ילדותי העשוקה ועל שישה מיליון יהודים שנרצחו על ידם.

משפחתי

חלום שהתגשם

תמיד חלמתי לעבוד עם ילדים. מגיל צעיר, עוד בתקופת לימודיי בבית הספר, עזרתי לילדים שהתקשו בלימודים. אחר כך עסקתי בחינוך ילדיי ונכדיי. בשנים האחרונות יוצא לי להגשים את החלום בעבודה חינוכית עם ילדים במסגרות התנדבותיות.

הזוית האישית

גניה: אני מאמינה שהעבודה עם הילדים הצליחה להעביר מסר דו-צדדי ביני לבינם. המסר שאני לוקחת מהעבודה עם הילדים הינו שכל ילד בכל גיל ומכל רקע – ניתן למצוא אליו מפתח ולעורר את הסקרנות שלו כשמכבדים אותו ומתייחסים אליו כשווה בין שווים. האמנתי בכך כל חיי והעבודה עם הילדים חיזקה את אמונתי זאת. המסר שניסיתי להעביר לתלמידים הוא חיזוק הבטחון העצמי שלהם, כיבוד ניסיון חיים של אנשים מבוגרים ויכולת ליצור במו ידיהם תוכן בעל ערך לאנשים אחרים שייחשפו אליו. אני רוצה להאמין שהצלחתי בכך, כמסר לחיים.

אליאור ועדיאל: היה כיף גדול וחוויה גדולה להיות חלק מהתוכנית. שמחנו מאד ללמוד ביחד עם גניה על העבר שלה, על השורשים שלה ולשמוע את הסיפור שלה. למדנו קצת על ההיסטוריה של עם ישראל ושל גניה. למרות כל האתגרים והקשיים, גניה הקימה משפחה לתפארת והתאקלמה בצורה יפה.