מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד, נולדתי בשנת 1945 ועליתי ארצה בשנת 1948 אחרי מסע ארוך כשהחלה מלחמת העולם השנייה.

כאשר הנאצים פלשו לפולין, הוריי ברחו לרוסיה במטרה להינצל מהנאצים. הנדידה שלהם הייתה קשה ומורכבת. הם היו צריכים להתחבא ולהסתיר את זהותם, ולדאוג לאוכל לשישה נפשות: הורי וארבעת אחיי. יום אחד, אבא שלי יצא לחפש אוכל והצבא הרוסי חטף אותו וגייס אותו למלחמה כנגד הנאצים. אמי ואחיי לא הצליחו לגלות מה עלה בגורלו ובהחלטה אמיצה, אמא שלי לקחה את אחיי והחלה לנדוד ברכבות רוסיה עד שהגיעה לאוזבקיסטן והתיישבה שם.

בתום המלחמה, כאשר הצליח אבי לשרוד את המלחמה הקשה, הוא החל לחפש את משפחתו. באמצעות רישומים בתחנות הרכבות, בהם אנשים תיעדו לאן הם נוסעים, הוא הצליח לאתר את מסלול הנדידה של המשפחה והגיע לאוזבקיסטן. כעבור תשעה חודשים, אני נולדתי לעולם.

הוריי החליטו לחזור מאוזבקיסטן למקום הולדתם בעיר לסטינסלבוב. כאשר גילו שלא נותרה להם קהילה, ומשפחתם נכחדה, השתלטו על הבית בו גרו ובזזו את כל רכושם. הם החליטו לעלות ארצה ועברו למחנות העולים בגרמניה עד להסדרת הגעתם לארץ ישראל. בשנת 1947 עלו שלושת אחיי: צבי, מרים ומלכה, שהיו חברים באצ"ל. כעבור שנה, הוריי, אני ואחי יצחק עלינו ארצה בעזרת ארגון ג'וינט, ארגון יהודי שארגן אישורי עליה לכל המשפחה.

כשהגענו לארץ, הייתי בן שלוש ולכן אין לי זיכרונות מהעלייה עצמה ואת הסיפור שלי אני מספר מהסיפורים שסיפרו לי הוריי ואחיי. לאחר שהגענו לארץ ישראל, התמקמנו במחנה עולים בפרדס חנה וכעבור מספר חודשים עברנו להתגורר בחיפה. גדלתי בעיר התחתית בחיפה. התגוררנו בבית עם חצר, אבי עבד במאפיה ואמי הייתה עקרת בית. לא היה הרבה כסף, אבל לא הרגשתי שחסר לי כלום. חיינו חיי צנע והייתה לי ילדות מאושרת.

בגיל 14 עברתי לפנימיית קציני הים בעכו, פנימייה צבאית, ופתחתי קריירה צבאית בתחום הטכני בחיל הים. סיימתי את שירותי הצבאי כעבור 23 שנה בדרגת סגן אלוף. התפקיד האחרון והבכיר ביותר שלי היה מפקד מספנות אילת. במהלך שירותי הצבאי השתתפתי במספר מלחמות: יום כיפור, מבצע שלום הגליל ועוד.

את אשתי רחל הכרתי במסיבה שארגנו כשהייתי בקציני ים בעכו. היינו מארגנים מסיבות ומזמנים בנות שלמדו בחיפה, בבתי ספר נפרדים. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. מהמסיבה ועד היום אנחנו חיים באושר ובאהבה גדולה והקמנו משפחה לתפארת מדינת ישראל.

הזוית האישית

זיו הנכד המתעד: התכנית יצרה זמן איכות אחד על אחד שגרמה לנו להכיר אחד את השנייה יותר טוב. אני למדתי על ההיסטוריה המשפחתית המעניינת של משפחתי. אני מאחל לסבא שלי בריאות, נחת ואריכות ימים, שימשיך ליהנות מהחיים ומהמשפחה שהוא הקים.