מאגר סיפורי מורשת

נולדתי והתחנכתי במרוקו. אני בן זקונים מבין עשרה אחים. כאשר נולדתי כינו אותי בשם "סימו". קיבלתי את שמי באהבה מאחר וגרתי במדינה מוסלמית ולא היה ניתן לקרוא לי בשמי המקורי, שמעון. בילדותי היה לנו מחסור בכסף, אבל הייתה המון אהבה ואחדות. נהגנו לאכול יחד ארוחות משותפות, ניקינו ועבדנו יחד, וחיינו חיים פשוטים וטובים.

למדתי בבית הספר חצי יום ערבית וחצי יום צרפתית. אהבתי מאוד ללמוד היסטוריה והתעניינתי במיוחד במלחמת העולם השנייה. מכיוון שמשפחתי הייתה דלת אמצעים, לא הייתה לי אפשרות להמשיך את לימודיי, ובגיל 13 פרשתי והתחלתי לעבוד ולעזור למשפחתי לפרנס את הבית. בזמני הפנוי נהגתי לשחק כדורגל ואף הייתה לנו קבוצה.

כאשר גדלתי, חלומי היה לעלות ארצה. בשנת 1968 הפלגנו באונייה במשך שבוע ימים, והחוויה שנצורה בי היא הכמיהה להגיע לארץ הקודש. שבוע זה היה מרגש וכולנו היינו בציפייה לעלות לארץ.

כאשר הגענו ארצה, התמודדנו עם קשיים מאחר ולא ידענו את השפה העברית והיינו צריכים להתמקם במקום חדש. בהמשך התגייסתי לצה"ל לפלוגת נח"ל. תפקידי היה קרבי ומשמעותי, והמשכתי לעסוק בתפקיד זה במשך 25 שנה במילואים.

לאחר הגיוס הכרתי את מרים ונישאנו. הבאנו יחד שלושה ילדים ושמונה נכדים.

הזוית האישית

אושר הנכד המתעד: לי ולסבא שלי היה מפגש מרגש בו דיברנו על חייו, ונהניתי מאוד. אני רוצה לאחל לסבא בריאות, אושר, שמחה ושיהנה מהחיים.

סבא שמעון: אני רוצה לאחל לנכדי שיהיה מאושר, בריא שיהיה לו טוב שיקיים משפחה טובה ושיהנה מהחיים.