מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, דניאל. יחד אנו מתעדים את סיפור חייו של סבא ומנציחים אותו במאגר המורשת. וכך סבא סיפור לי:

"נולדתי בשנת 1946, בדיוק לאחר מלחמת העולם השנייה, בעיר לבוב שבברית המועצות לשעבר, כיום אוקראינה.

הילדות עבורי הייתה קשה, גדלתי ללא אבא, ואימא שלי גידלה אותי לבד. גם היא הייתה ללא משפחה, הייתה יתומה. היינו אני ועוד שני אחים צעירים ממני, שרדנו בקושי. אימא גידלה את שלושתנו במצב לא קל אבל בדרך הטובה ביותר, ועבדה בכל מיני עבודות כדי לפרנס את המשפחה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה אשר החלה בשנת 1941, חלק ממשפחתה של אמי נרצחה על ידי הגרמנים, והיא נשארה לבד בגיל 11. שניים מאחיה שרדו, והשניים האחרים לפני שנהרגו אמרו לה לברוח. היא ברחה וניצלה, והיא הייתה בודדה בעולם האכזר הזה.

אני גדלתי בצל המלחמה, בצל השואה, בצל ההרג, בצל הסיפורים. כשגדלתי, הזמנים השתנו, וחלמתי להיות שחקן. אהבתי את הקרקס כי גרתי לידו, אהבתי להיות בדרן ותמיד הייתי המצחיק של החבורה. למדתי בבית ספר פולני, וכאשר סיימתי את בית הספר גויסתי לצבא.

בזמן שירותי הצבאי, נודע לנו שיש לנו משפחה בישראל – על ידי מכתב. לא ידענו שהם קיימים ובחיים, אבל אימא שלי תמיד האמינה ששני אחיה נשארו בחיים, הדוד והדודה שלי.

כשסיימתי את שירותי בצבא, הכרתי את נערת ואהבת חיי עד עצם היום הזה. אמא שלי עם שני אחיי כבר עלו לפניי לארץ, ואני שכבר הייתי נשוי עם ילד, מילאתי מסמכים וקיבלתי אישור גם כן לעלות לארץ ישראל. כעבור שנה וחצי לאחר שבני הבכור נולד, עלינו לארץ ישראל. זה היה בשנת 1974.

בזמן העלייה כשהגענו לגבול בין צ'כיה לוינה, נכנסנו לתחנה עם התינוק. ביקשנו מים כדי שישתה והתייחסו אלינו בזוועה, לא נתנו יחס טוב אלא אנטישמי כי ראו שאנחנו בדרך לארץ ישראל.

בשנת 1975, לאחר שלושה חודשים שהיינו כבר בארץ, נולדה לנו בת, אימא שלך, וכך התחילו את חיינו בארץ ישראל.

כשהגענו לנהריה, התאהבתי בה מיד. נולדתי בלבוב, עיר מאוד יפה ותרבותית, וכשהגעתי לכאן קיבלתי שוק תרבותי. בלבוב תמיד הייתי עם חליפות ועניבות, וכשהגעתי לכאן קיבלתי שוק תרבותי. בלבוב תמיד הייתי עם חליפות ועניבות, תמיד אהבתי אופנה, והופתעתי מתרבות האופנה בארץ באותם זמנים.

אנחנו עדיין גרים בנהריה, אפילו באותה דירת הילדות של אימא שלך. אנחנו מאוד אוהבים את ארץ ישראל, ואני תמיד מדבר איתך על העלייה ועל כמה שאני גאה להיות יהודי שחי בארץ.

הזוית האישית

סבא דניאל: היות שאני סבא בגיל כזה (77) ושעברתי דברים מסוימים בחיים, זכותי לתת את הידע שלי והניסיון של חיי לדור ההמשך כי אנחנו אלה שחייבים לעשות מה שמוטל עלינו, ואני מאוד אוהב את הנכדה שלי. אני מאחל שתהיו ילדים טובים ותאהבו את אימא ואבא, תלכו בדרך הנכונה והישרה, לאהוב את הזולת, שככה אמר לנו אלוהים ואני מאמין בו.

תמר הנכדה המתעדת: נהניתי לשמוע את סיפור חייו של סבא שלי ואני תמיד נהנית לשמוע את החוויות שלו, אני אוהבת אותו מאוד וחשוב לי לדעת את כל מה שהוא עבר. אני יודעת שאני לנצח אעריך את הרגעים האלו שסבא שלי סיפר על עצמו ועל העבר שלו והערכים שלו, ואני תמיד לומדת ממנו משהו חדש ומשמעותי, כך שמאוד שמחתי לשבת ולדבר איתו על העלייה שלו לארץ. אני מאחלת לו המון בריאות ושמחה, עוד המון שנים טובות עם המשפחה ושתמיד ידע כמה שאני מעריכה אותו.