מאגר סיפורי מורשת

שלום לכולם, שמי זהר כהן, והיום אני רוצה לשתף איתכם את סיפור חייה של סבתי, שנכתב במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה השתתפנו יחד. וכך סבתא סיפרה:

"שמי ברכה נחושתאי, ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור חיי. נולדתי בתאריך 17.1.1948, ביום בו נרצחו שבעה פלמ"חניקים ועל שמם נקרא "משמר השבעה". שמי ברכה סבן, אבי קרא לי ברכה בתקווה שאביא ברכה למדינה.

גדלתי עם שישה אחים נפלאים. אני השישית מבין שבעה אחים ואחיות. שני הוריי הם מדמשק. אמי הגיעה בגיל שנתיים יתומה לארץ. סבי נהרג במלחמת העולם הראשונה, וסבתי נפטרה שבעה חודשים לאחר מכן. שני אחיה של אמי נשלחו לארגנטינה להיות עם המשפחה המורחבת והופרדו בין קרובי משפחה שונים.

אבי עלה לארץ בגיל 23, הגיע לירושלים לבית דודו, ושם פגש את אמי. דודו ודודתה של אמי היו נשואים. הוריי נישאו בשנת 1934. אבי היה איש נאור, מפקד בהגנה ומרגל עבור ההגנה בכפרים הערביים. המשפחה התגוררה בירושלים, אך ההגנה הבריחה אותו בשנת 1947 למושב ביצרון. אמי השתתפה בחילוץ מעפילים מהאוניה "שבתאי לוזינסקי", ועם עליית העולים לארץ הדריכה אותם במחנות העולים. אבי היה קבלן אינסטלציה בסוכנות היהודית וחקלאי במושב. גדלנו במשפחה מסורתית ומאוד ציונית.

למדתי בגן הציבורי בביצרון ובבית הספר היסודי בגן יבנה, שהיה במרחק כמה קילומטרים מביתי. נהגנו ללכת ברגל לשם: בקור, בחום, ובכל תנאים. במושב שלנו היו: מרפאה, צרכנייה, בית עם ושדות.

תחביביי כילדה

בילדותי עסקתי בספורט ומשחקי ילדים כמו קלאס, מחניים, מחבואים, חמש אבנים ועוד. בנוסף, אהבתי לקרוא ספרים. זה היה התחביב העיקרי שלי. נהגתי לקרוא ספר אחד ביום עד שסיימתי את כל הספרים בספרייה במושב!

מלחמות ישראל והשירות הצבאי שלי

שירתי בצבא בחיל קשר בשיריון כקשרית מיד לאחר מלחמת ששת הימים, בתנאים פיזיים לא קלים. הגענו לסיני חודשיים לאחר מלחמת ששת הימים, וראינו את כל הטנקים והמשאיות שנשארו בצידי הדרך. בתור בוגרת עברתי את מלחמות יום הכיפורים, שלום הגליל, לבנון השנייה, וצוק איתן. לא השתתפתי פיזית, אלא הייתי פקידה. המפקד שלי נפצע, זו הייתה תקופה קשה.

המלחמה שהכי השפיעה עליי הייתה מלחמת יום הכיפורים, כי המלחמה פגעה ברבים והייתה תחושה של כאוס במדינה. זה השפיע גם על הרבה אנשים שהכרתי. הייתה הרגשה של סוף העולם. אבי נפטר מצער במלחמה.

היכרות ונישואים

לאחר הצבא טיילתי בארצות רבות כגון: אלסקה, אנגליה, ניו זילנד, ארצות הברית, ארגנטינה ועוד. בשנת 1970 הכרתי את שמר בעלי במועדון סטודנטים בירושלים. התחתנו במושב ביצרון בשנת 1972. לכבוד החתונה שכרתי במיוחד כובע יוקרתי מסלון כלות ברחוב בן יהודה בתל אביב, אשר עלה אז 75 לירות!

לאחר מכן נולדו לנו שלושה ילדים נפלאים – רוית, עמרי ומעיין (אמא של זהר). התגוררנו בירושלים, בחרנו בעיר הנפלאה הזו בשל הסמטאות, התרבות, ההיסטוריה והאוכלוסיה.

החיים המקצועיים

למדתי 16 שנות לימוד, עבדתי כעובדת סוציאלית במשך 42 שנים במגוון תפקידים והייתי מאוד מרוצה. בחרתי במקצוע זה כי החלום שלי היה להבין אנשים ולעזור להם עם כל הבעיות שלהם. הרגשתי שזה הייעוד שלי, זאת הדרך שלי להתבטא ולעזור לאנשים.

לאחר הפנסיה

לאחר הפנסיה התחלתי לשחות. רציתי משהו שיעסיק אותי ויגרום לי הנאה, אז החלטתי לנסות בגיל 67. מאוד התחברתי לזה ועד היום זה אחד התחביבים האהובים עליי.

הזוית האישית

זהר הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מהנה לשמוע את סיפורה המלא של סבתי. גיליתי הרבה עובדות וסיפורים מעניינים ונהניתי מאוד מהתהליך ושיתוף הפעולה בינינו.

סבתא ברכה: היה לי מאוד מרגש לספר לנכדה שלי ולשמוע כיצד היא מתעניינת ושואלת שאלות על עברי וכך מגלה את כל סיפור חיי.