מאגר סיפורי מורשת

שמי אורליי גרסון דוד, נולדתי בעיר ארמניה, זו בירתה של קינדיו, שבקולומביה, להורי מבית משפחת גרסון ביג'אנואבה בשנת 1972, עליתי לישראל בשנת 2002.

זוגיות

הכרתי את בת זוגתי שכיום היא אישתי במועדון סלסה בתל אביב באירוע בו חגגנו יום הולדת של חבר. במועדון נכחה חבורת בנות שרקדו ואישתי הייתה אחת מהן ומכל הבנות שרקדו אישתי "תפסה לי את העין", התביישתי להזמין אותה לרקוד והלכתי. לאחר שבוע חזרתי למועדון באותה שעה בשביל לדעת אם היא נוכחת שם. לבסוף ראיתי אותה עם אותה חבורת בנות ואז החלטתי בלי להתבייש להזמין אותה לרקוד ומאז אותו היום נהינו חברים ממש טובים. לאחר חודשיים של חברות ממש טובה של שנינו החלטנו ביחד, שאנו רוצים קשר זוגי חזק ולאחר שנה וחצי של קשר זוגי החלטנו להתחתן ולהקים משפחה ביחד.

במהלך החודשיים הללו שהיינו חברים מאוד טובים, אביה של אישתי נפטר, עוד הספקתי לפני פטירתו לקבל את ברכתו לקשר הזוגי עם אישתי ולהקים משפחה, לפי דעתי, זו חוויה שהעצימה עוד יותר את הקשר שלנו והפכה אותנו למה שאנו כיום.

בשנת 2002 אני ואישתי החלטנו לנסוע לקולומביה לעיר קלרקה ולהתחתן שם ובהזדמנות זו אישתי הכירה את משפחתי ואת שכני, ניצלנו את נסיעתנו ונערכנו לירח דבש במרכז קולומביה.

מכיוון שחמותי, אמה של אישתי, נשארה אלמנה בישראל, החלטנו בתחילת הנישואים להתגורר אצלה בביתה בשכונת העלייה בכפר סבא. אנו גרים כבר באותו הבית בשכונת עלייה בכפר סבא 22 שנה. אישתי עבדה ועדיין עובדת במשרד אדריכל ואני עבדתי ועדיין עובד בשגרירות קולומביה ומזה התפרנסנו כמשפחה וכזוג.

אני ואשתי חווינו אירועי חיים זהים, את אותם הטרגדיות, באותו הזמן גם אמי וגם חמותי נפטרו, שבוע לאחר שבוע. גם חמי וגם אבי נפטרו מאותה מחלה באותו גיל ובאותו חודש. אירועים אלו הדקו את הקשר ואת גורלנו המשותף. אני ואשתי מחזיקים באותן הדעות הפוליטיות ומאמינים באותם ערכים בחיים.

שירות צבאי

שרתי בשירות הצבאי בקולומביה, שם שירתי במספר תפקידים כגון: גם כשוטר סמוי, מפקד תחנה בעיירה, ובנוסף, השתתפתי בלהקה צבאית ובמקביל קיבלתי אישורים להשתתף בנבחרת הכדורגל המחוזית של העיירה. מקום השירות שלי היה קרוב לביתי.

בשירות החשאי במהלך פעילות עם המפקדים נכנסו לחווה שהייתה באמצע היער כדי לתפוס מורדים (אלו שמתנגדים לממשל) ולבסוף הצלחנו למצוא את מקום המסתור שלהם ולתפוס אותם, זאת לאחר שהם הרגו  בקולומביה שני שוטרים.

השירות הצבאי המגוון שלי עזר לי ונתן לי כלים כשיצאתי לאזרחות. לדוגמה מקרה אחד שקרה לי: בזמן שירותי הצבאי בקולומביה ראיתי שני אנשים שמרמים אנשים תמימים אחרים על ידי דיבור ערמומי. עקבתי אחריהם ותפסתי אותם בשעת מעשה של גניבה, כמובן שבתפקידי הייתי כשוטר סמוי ללא מדים. ידעתי שזה התפקיד המתאים לי ביותר, למדתי שיש בי המון אחריות, כוח רצון, שליחות, מוטיבציה ועזרה אין סופית לחברה.

לימודים ועבודה

אני עובד בשגרירות קולומביה. אני, אישית, בחרתי דווקא בתחום זה מתוך נוחיות ורצון לשרת שתי מדינות בו זמנית את קולומביה ואת ישראל. השגתי הישגיים משמעותיים מתוך זה שהכרתי את התחום הדיפלומטי בארץ ובעולם. הכרתי אנשים חשובים במהלך עבודתי בתחום זה גם בארץ וגם בעולם ועד היום אנו בקשר.

הורות

בגיל 30 נולדה בתי, הבחורה תמרה ולאחר שש שנים בגיל 36 נולדה בתי הקטנה מאגלי.

החלום שלי כנער היה לעלות לארץ ישראל ולהקים משפחה. להיות יהודי מן המניין ועשיתי זאת – גם אם היו קשיים בדרך והיו. הערכים החשובים שהעברתי לבנותי הם לקבל כל אדם באשר הוא ללא הבדל בגזע, מין, צבע ודת.

חשוב לי להעביר את המסר הזה – לשמור על ארץ ישראל ועל היהדות ועל המסורת שלנו.

הזוית האישית

אורליי: חשוב לא לשכוח מאיפה באתי ולא להתבייש בעברי כי זה ערך חשוב לבנות את החיים. אציין בזאת שהתרגשתי מאוד לשתף את בתי כדור המשך בסיפור עברי ומאוד התרגשנו יחד.

מאגלי: אני מאוד שמחתי שעשיתי את עבודתי עם אבי. למדתי המון על עברו ואיך הוא עלה לארץ, איך הוא הכיר את אמי. שמחתי לשמוע על ילדותו בקולומביה ומאוד התרגשנו ביחד.