מאגר סיפורי מורשת

שמי דרור שאנס, נולדתי ב-6 במאי 1954 בבית החולים בירושלים. הוריי עלו לארץ מפרס בשנת 1950, שנתיים אחרי שהוקמה מדינת ישראל, מפני שהיו יהודים. באותה תקופה הביאו אותם למקום שנקרא כפר אוריה שליד בית שמש, שם הם חיו עד שנת 1956. בשנת 1956 הם עברו לשכונת התקווה בתל אביב, אני הייתי אז בן שנתיים ואחי הגדול בן חמש.

הילדות בשכונת התקווה

שכונת התקווה הייתה שכונה מסוכנת, וחיו שם מכל עדות המזרח. היו שם המון עבריינים והמון עוני. הוריי בחרו להישאר שם כי לא היה לנו מספיק כסף ולכן נאלצו להישאר. הוריי תמיד שמרו עלינו ודאגו שלא נסתובב עם עבריינים ונתרכז בלימודים. שנה אחרי שעברנו לשכונת התקווה נולד לי אח נוסף. חיינו בשכונת התקווה עד שנת 1978, ובשנת 1987, כשהייתי בן 24, עברנו לחולון כשהמצב הכלכלי שלנו השתפר. הוריי בנו כאן בית שבו הם חיים עד היום.

בילדותי ובחופשות הקיץ הייתי מסתובב עם חברים בשכונה ומשחק משחקים שהיו באותה תקופה כמו קלאס ומחנאיים. בחופשת הקיץ לפני הצבא, אני וחברים היינו הולכים לקטוף סברסים, שהידיים שלנו התמלאו בקוצים. הכנסנו הכל בעגלה והתחלנו למכור, אך לא הרווחנו הרבה כסף. היו לי גם עבודות זמניות בקיץ כמו עבודה כגנן בעיריית תל אביב.

השירות הצבאי והלימודים

בצבא הייתי חייל במפקדה של חיל ההנדסה. בגיל 21, כשהשתחררתי מהצבא, התחלתי לעבוד ולמדתי באוניברסיטה חשבונאות, מסלול שמייעד להפוך להיות רואה חשבון. בהמשך, במקביל ללימודי החשבונאות, עבדתי עם אחי הגדול בעסק הטפטים לקירות שהיה לו, והייתי עובד שלו. כשסיימתי את הלימודים באוניברסיטה וקיבלתי את התואר של רואה חשבון, התחלתי לעבוד כרואה חשבון שכיר בחברות גדולות. כיום אני בפנסיה ועדיין עובד במשרה חלקית כעצמאי ועוזר לאנשים להגיש דוחות במס הכנסה.

חיי המשפחה

את אשתי הכרתי בגיל 27, כשסיימתי את הלימודים וקיבלתי את התעודה של רואה חשבון. בעבודה שלי הכרתי מישהי שבעלה היה המפקד שלה בצבא והוא הכיר בינינו. היינו ביחד שלושה חודשים ובשנת 1981 התחתנו והמשכנו לגור בחולון. הילדה הראשונה שנולדה לנו היא קארין בשנת 1982, והיא הפכה אותנו להורים. כעבור שנה וחצי, בשנת 1984, נולדה לנו ילדה שנייה, עדי. אחרי שמונה וחצי שנים החלטנו שאנחנו רוצים להביא עוד ילדים ובשנת 1992 נולדה לנו ילדה שלישית, טל.

איה וסבא דרור בעבר

הזוית האישית

איה הנכדה המתעדת: היה לי ממש מעניין לראיין את סבא שלי. לא ידעתי את כל הסיפור שלו ומה שהוא עבר בילדותו. הוא גם מאוד שמח לשתף את סיפורו.