מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בקיבוץ עין שמר שליד חדרה. אבי עלה לארץ מפולין במסגרת קבוצה של סטודנטים יהודיים מהעיר לודג'. זה היה בשנת 1925.

חבריו מקן השומר הצעיר בלודג' היו היחידים שידעו כי לא ישוב לפולין וכי זו עלייתו לארץ. הם הקימו קיבוץ חדש באזור מלא ביצות וקדחת. אימי עלתה בשנת 1933 עם כל חבריה, לקן שומריה, בעיר הבירה וורשה. כל בני משפחותיהם נספו בשואה.

גדלתי במקום נהדר, לא היינו עשירים והסתפקנו במועט, אבל זה היה המצב בכל הארץ. למשל – היו לנו שני זוגות מכנסיים – אחד לבוקר ואחד לערב, שתי חולצות, ושני זוגות נעליים. הבגדים התחתונים והגרביים היו משותפים לכל הילדים. אוכל תמיד היה לנו כי בקיבוץ גידלו תרנגולות והיו ביצים, גידלו פרות והיה חלב, מהחלב עשו גבינות ולבן (דומה ליוגורט של היום), גידלו מטעים והיו פירות, גידלו  גן ירק והיו ירקות. את רוב היבולים מכרו וחברי הקיבוץ אכלו את הבררה, אבל לנו הילדים תמיד נתנו את כל הטוב.

גדלנו בחינוך המשותף בבית שהיו בו חדרי שינה (בכל חדר 4 ילדים), כיתה, מקלחת וחדר מטפלת, שבו המטפלות הכינו לנו את הבגדים. היינו כ-16 ילדים כולם שובבים, ופעלתנים. למדנו משעה 7 בבוקר עד 12.30 ואחר הצהרים משעה 14.00 עד 16.00. באמצע היו הפסקות ואחת מהן הייתה שעת עבודה. היה סידור עבודה לכל הילדים, והסידור הוחלף מדי שבועיים – כל ילד בתורו עבד במשק החי, בניקיון הכיתה, בניקיון חדרי השינה, בגינה ובחדר האוכל של חברת הילדים, בשעה 16.00 הלכנו לבתי ההורים, קראו לזה חדר ההורים בגלל שחברי הקיבוץ גרו אז בחדר אחד שהיה גם הסלון וגם חדר השינה של ההורים. לא אכלנו בבית ההורים אלא בחדר האוכל של חברת הילדים. לא היו שירותים בבתים כיוון שהיו שירותים ציבוריים. כשילד היה חולה (ולי זה קרה הרבה) הוא היה צריך לעבור לחדר ההורים, אמי הייתה מניחה ליד המיטה שלי דלי כדי שלא אצטרך לרוץ בלילה לחורשה שבה היו השירותים הציבוריים.

גדלנו באווירה חמה וחופשית ובילינו הרבה בחיק הטבע. למדנו שמות של עצים רבים, פרחים, ציפורים, ובעלי חיים נוספים. בלילות היינו שומעים את יללות התנים, המחפשים את מזונם. מדי שבוע יצאנו לטיול של יום שלם בחיק הטבע. אהבנו את הטיולים האלה.

בכיתה ד' נכנסנו לתנועת השומר הצעיר ונוסף לנו אפיק למידה חדש וחיי חברה חדשים. בסוף כיתה ו' עשינו הצגת סיום גדולה – "אביגיל ונבל הכרמלי" עלפי הסיפור התנכי, ועלינו לתיכון. באותם ימים התיכון היה מכיתה ז' עד כיתה יב'. לא היה עוד המושג חטיבת ביניים. בית הספר התיכון היה בשולי הקיבוץ, לא רחוק מבית הורי. חיינו בחיי פנימייה ואל המוסד החינוכי הצטרפו קיבוצים מהסביבה. אחרי התיכון התגייסנו כולנו לצבא. אני שירתי בחיל אוויר  כמוכמ"ת (מכשיר רד"ר שתפקידו לגלות כיוון ומקום של מטוסים). ואהבתי מאוד את השירות הצבאי.

לימים נישאתי ליורם – בן נגבה והקמנו כאן את הבית המשפחתי שלנו.

הזוית האישית

דורון: למדתי המון דברים חדשים על סבתא. בגלל שהמפגשים הם בקבוצות למדתי גם על סיפורים של סבים וסבתות, נכדים ונכדות והכרתי סבים שאם לא ה"קשר הרב דורי" לא הייתי מכירה ! ואני מאחלת לסבתא שתמשיך לעשות מה שהיא אוהבת, לספר לי סיפורים ולעזור בשיעורי בית.

אביגיל: אני נהניתי מאוד מהמפגשים, נהניתי להכיר אנשים חדשים וללמוד על קיבוץ הגלויות הישראלי שהתקבץ בקבוצתנו. אבל הכי הכי אהבתי לפגוש את דורי האהובה שלי בבית ספרה ולראות כמה היא מתמצאת, כמה היא לומדת כמה היא חיה את חיי בית הספר וכמה היא בקיעה במחשב ובכל רזיו. אני מאחלת לה שתמיד תהיה ככה ערנית, בקיעה ומשתפת פעולה.