מאגר סיפורי מורשת

ילדות

לסבתא רבתא שלי קוראים אדל. היא נולדה במצרים, בעיר קהיר. השפות שהיא דיברה שם היו צרפתית וערבית. קראו לה אדל בגלל שאביה היה קורא לילדיו בשמות צרפתיים. סבתא רבתא שלי נולדה בבית במצרים. היא גרה עם ההורים שלה ועם סבתא שלה. היא הלכה לבית ספר שבו דיברו צרפתית. הבית שלה היה בית חם. אבא שלה היה רב גדול והוא הקים בית מדרש בשם 'אהבה ואחווה'. היה שם תלמוד תורה וגם אנשים באו ללמוד תורה אחר הצהריים ובערב. אימא שלה היתה תופרת ותפרה בגדים לילדים ולילדות שלה.

זכרון הילדות שלה היה שהיו שוחטים את התרנגול בבית והעין של התרנגול הייתה עפה. בילדותה לא היו לה משחקים אז היא שיחקה עם מה שהיה בשטח. חברותיה והיא עשו ביחד שיעורי בית והם גם למדו ביחד למבחנים. סבתא רבתא שלי הייתה קוראת בשעות הפנאי שלה. בילדותה היו ממתקים.

שנות בית הספר

החוויה שלה מבית הספר הייתה שהיא הייתה הולכת לבית הספר בשבת ברגל והם לא היו כותבים אלא רק מקשיבים (היו מכריחים אותם ללכת לבית הספר אבל הם לא היו חייבים לכתוב). שם בית הספר שסבתא רבתא שלי הייתה לומדת היה אליאנס. היא למדה שם מתמטיקה, צרפתית, אנגלית והיסטוריה. העונש של התלמידים בבית ספר היה לעמוד בפינה. בבית הספר לא הייתה לתלמידים תלבושת אחידה. לא היו להם בבית הספר טיולים. לא היו מסיבות סוף שנה אבל  היה טקס של סוף שנה. המורה שהיא זוכרת במיוחד היא המורה למתמטיקה שהיא הייתה דודה שלה. מקצועות הלימוד שהיא אהבה במיוחד היו שפות והיא לא אהבה מתמטיקה. בבית הספר לא היו תעודות וציונים. סבתא רבתא שלי עלתה לארץ ביולי 1971.

החיים בארץ

הם גרו במרכז קליטה בעיר לוד. התקופה שם לא היתה כל כך טובה כי היה ממש חם וגם האוכלוסייה לא הייתה כל כך טובה. היא הייתה שם רק חודשיים ואז היא עברה לירושלים. בהתחלה הם שכרו דירה בשכונת נווה גרנות. היא הייתה שם שנה ואחרי זה הם קנו דירה בשכונת בית הכרם. סבתא רבתא שלי לא נולדה בארץ, היא נולדה במצרים. היא עברה לארץ ביולי 1971. היא עלתה עם בעלה והילדים. הקליטה בארץ שלה הייתה בסדר ועם העלייה היא הגיעה למרכז קליטה. המשפחה שלה גרמה לה לרצות לבוא לארץ.

מרכז הקליטה נבחר עבורה אבל אחרי זה היא בחרה לעבור לירושלים. סבתא רבתא שלי ניסתה בהתחלה להיות מורה לאנגלית ולא היה לה טוב שם לכן היא עבדה במרכז האינפורמציה. היא עבדה שם במשך הרבה שנים ולאחר שעזבה לא עבדה יותר. החלום של סבתא רבא שלי היה להיות אישה טובה. המקצוע הראשון שלה היה מורה והיא רכשה אותו בחו"ל. היא בחרה במקצוע זה כי הייתה לה אהבה לילדים. היא נהנתה מהעבודה, היא עבדה גם במרכז לאינפורמציה.

חגים

החוויה של סבתא רבתא שלי מהחגים הוא שבפורים היא ומשפחתה היו מזמינים את כל המשפחה המורחבת. המנהג של משפחתה היה שבליל הסדר סבתא רבתא שלי ומשפחתה היו שמים בקערת הסדר ביצה ואז היו לוקחים את הקערה למטבח והיו מחזירים את הקערה בלי הביצה. היא ומשפחתה היו חוגגים את החג כרגיל. סבתא רבא שלי אהבה את כל החגים כי הייתה מאוד מחוברת למסורת. המסורות שהיא רצתה שימשיכו אותם היו שכולם ימשיכו ללכת לבית הכנסת ושכולם ילמדו תורה.

חתונה וילדים

סבתא רבתא שלי הכירה את בעלה, כי הם בני דודים והיא התחתנה בשנת 1950. סבתא רבתא שלי הייתה בת 22 שהתחתנה ובעלה היה בן 30. החתונה הייתה בקהיר. סבתא רבתא שלי הייתה בת 23 כשהילדה הראשונה נולדה ובעלה היה בן 31. יש להם 3 ילדים ו-20 נכדים. סך הכל משפחתה ביקרו אותם הרבה.

תחביבים

התחביבים של סבתא רבתא שלי הם לכתוב ולקרוא. סבתא רבתא שלי עשתה קורס והיא הכינה כמה דברים מתוכם אגרטל חרס ולמרות שהיא עברה דירה הרבה פעמים היא לקחה את האגרטל איתה. האגרטל כרגע נמצא אצל סבתא שלי. המוזיקה שסבתא רבתא שלי הייתה אוהבת זה מוזיקה ערבית.

הזוית האישית

ניצן: נהניתי לעשות את העבודה של קשר הרב דורי כי אני אוהב את משפחתי ואוהב לחקור עוד עליה.