מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, מרסל נחמני. יחד אנו מתעדים סיפור מחייה של סבתי ומנציחים אותו במאגר המורשת.

העלייה של הוריי מפרס

שמי מרסל, והסיפור שלי מתחיל במרוקו, שם ההורים שלי החליטו לעלות לישראל בשנת 1955 בגלל אהבה לארץ הקודש. הם באו כדי ליישב את הארץ ולעבוד קשה. אבא שלי עבד בבנייה של הקיבוץ הארצי, הוא בנה בהרבה קיבוצים בדרום. בשנת 1956 נולדתי בבית החולים הדסה בבאר שבע. בגיל שלוש עברנו לקריית גת ולמדתי בבית ספר עליות עם שני האחים שלי. בתחילת כיתה ג' עברתי לבית ספר בן צבי ולמדתי שם עד כיתה ז'. בהפסקות אהבתי לשחק בחבל קפיצה, לשחק קלאס, לספר בדיחות ועוד הרבה דברים אחרים.

כשהייתי בת 12 סבא שלי הגיע לגור איתנו, היה צפוף מאוד. היינו שמונה אחים בבית קטן. הייתי ישנה עם אחותי באותו חדר וכל הזמן היינו עושות צחוקים.

הלימודים בתיכון, תחביבים, עבודה ובילויים

לא היו טלפונים או מחשבים, היינו משחקות משחקים פשוטים, ונהנינו מהפשטות. שלחתי לחברות גלויות ומכתבים בדואר עד שהגיעו הטלפונים הציבוריים. בחופשים הגדולים עבדתי וניסיתי לעזור להורים שלי. אחרי הכל, לטפל בשמונה ילדים בבית קטן היה קשה.

סבתא מרסל

בתיכון הייתי הולכת לספריה בשביל ללמוד ולעבוד ברוגע. בילדותי אף אחד לא טס לחו"ל, זה לא היה מקובל. לאנשים לא היה כסף, המחייה הייתה לא פשוטה. אבל כל שנה היה טיול שנתי עם כל הכיתה, היה כיף.

היו לנו שיעורי גדנ"ע בימי שישי ואז באנו עם בגדים בצבע חאקי ונעליים גבוהות, כמו בצבא. בכיתה י' יצאנו לעשרה ימים לבאר-אורה ליד אילת, בתנאי שדה כמו טירונות. הייתה לי מפקדת בשם מיכל. ומשם היינו שולחים גלויות למשפחה, הייתה חוויה.

השירות הצבאי

עברו כמה שנים והגיע הזמן שלי ללכת לצבא. בצבא שירתי בחיל השריון בגדוד 453 והייתי פקידת שלישות. שירתי בסיני ליד תעלת סואץ. בסיני היה חם מאוד, לא היינו יכולים לנשום בחוץ אז מפקד הגדוד נתן הוראה לעבוד בלילה ולישון ביום, זה היה קשה מאוד. כשהיה לי זמן פנוי הייתי אוהבת לקרוא, לסרוג, לצייר ומתי שיכולתי, לבשל.

בעת שירותי הצבאי

המשפחה שהקמתי יחד עם יהודה

הכרתי את יהודה בצבא, הוא היה המפקד שלי. אחרי הצבא החלטנו להתחתן. עברה שנה מהחתונה ונולד הילד הראשון שלנו, יריב. אחרי ארבע שנים נולדה הילה, ולאחר שש שנים נולד אדיר. היום כולם חיים בתנאים טובים עם המשפחה שהם בנו בעצמם. ואני עובדת בתלפיות בירושלים בחברה למיזוג אוויר לפרויקטים.

המסר שלי לדור הבא הוא לאהוב את המדינה שלנו, לא לעזוב אותה. להיות אנשים טובים ולעזור אחד לשני בזמנים קשים. עם ישראל חי.

הזוית האישית

סבתא מרסל: אני מאוד נהניתי מהתכנית הזה שעזר מאוד לקשר שלנו, והיום לדעתי דניאל, נכד אהוב שלי – אתה פשוט מכיר את סבתא מרסל הרבה יותר טוב. עד לפני התכנית הזו, אני לא חושבת שידעת פרטים עליי מאז שנולדתי. אני פשוט שמחה שעשינו את התכנית הזו ולדעתי זה חובה בכל בית ספר ולכל תלמיד. נהניתי מכל רגע!

דניאל הנכד המתעד: נהניתי מהתכנית ושמחתי שהיה עוד "תירוץ" להיפגש עם סבתא מרסל. למדתי הרבה על העבר שלה ונהניתי בזמן שהיא סיפרה את הסיפורים שלה. כמובן שגם גיליתי עוד קצת על איך זה היה לחיות פעם. אני שמח שהיה לי הזדמנות ללמוד על סבתא שלי. אלמלא התכנית הזו, כנראה שאף פעם לא הייתי שומע על העבר של סבתא, והיה כיף.