מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומתעד את סיפורה של סבתי, ילנה נצבטוב. יחד אנו מתעדים סיפור מחייה ומנציחים אותו במאגר המורשת.

ילדות באוקראינה

סבתא שלי, ילנה נצבטוב, נולדה ב-12 בינואר 1961 בעיר דונייצק שבאוקראינה. היא דוברת את השפה הרוסית. סבתא לא גדלה בשכונה יהודית ועד גיל מאוחר, בערך 36, לא ידעה שהיא יהודיה. במקרה היא מצאה תעודת פטירה של סבתה ובה היה רשום שהיא יהודיה. אמה החליטה להתנתק מכל מה שקשור ליהדות ואף פעם לא סיפרה לה מדוע קיבלה את ההחלטה. סבתה שלה הייתה אלמנה, התגוררה לבד, וכל הזמן דיברה על כך שחייבים לעזוב את אוקראינה ולעלות ל"פלסתינה". סבתא לא הבינה על מה היא מדברת ולפעמים חשבה שהיא לא במיטבה מבחינה בריאותית. יש לה אח אחד שהחליטה מכל מיני סיבות לנתק את הקשר ביניהם.

המשפחה והחיים באוקראינה

סבתא מספרת: "אמי ואבי עבדו בתור כורי פחם. אבי ירד ממש מתחת לאדמה לכרות את הפחם, ואמי הייתה אחראית על הורדתם והעלתם של כורי הפחם. הם היו אנשים פשוטים. גרנו בבית פרטי עם גינה, היו לנו תרנגולות, כלב, חתולים ואפילו כמה חזירים. השירותים היו בחוץ (בגינה) ולא בתוך הבית כפי שנהוג היום בכל הבתים. בתקופתי לא הייתה מכונת כביסה, היינו מכבסים ביד את כל הבגדים והמצעים. בחורף היה מאוד מאתגר לייבש את הכביסה. את הבית היינו מחממים עם תנור מיוחד שדלק על פחמים, ולעתים קרובות במיוחד בחורף היינו מבשלים ואופים עליו. בקיץ היינו מבשלים על כירה חשמלית."

חוויות ילדות

כשהייתה בת 15, סיימה סבתא את לימודיה בהצטיינות וקיבלה פרס – נסיעה לטיול של 21 יום בכל מיני מדינות כמו מולדובה, אודסה ועוד. היא נהנתה מנופים מהממים של הרים ונהרות, הכירה תרבויות מקומיות ומנהגים שונים ומגוונים. הממתקים שהיו אוכלים היו בעיקר וופלים וסוכריות משוקולד – "גוליבר", "אליונקה" ועוד. המאכלים האהובים על סבתא הם דג מלוח עם תפוח אדמה.

בשעות הפנאי הלכה לחוגים הקשורים לספרות, תחרויות, כדור עף וכדורסל. בילתה הרבה שעות בספריה. בחורף אהבה לשחק בהוקי קרח ונהנתה מסקי, ובקיץ נהנתה לרכוב על אופניים. שכנותיה וחברותיה לכיתה שיחקו איתה, והיא הרביתה לשחק גם עם הבנים. היא שיחקה עם חברותיה בהמון משחקים חברתיים – גומי, מחבואים, כדור.

הם גרו בבתים פרטיים וכמעט בכל בית היו נדנדות, גינות עם עצי פרי וירקות.

חוויות מבית הספר

סבתא אהבה את כל המקצועות בבית הספר. באותה התקופה לא היו פלאפונים ומחשבים כמו היום, ולכן החופש הגדול היה נראה ארוך והיה משעמם. היא התגעגעה לבית הספר ולכן תמיד רצתה לחזור לבית הספר.

הזוית האישית

הלל הנכד המתעד: היה לי מהנה להכיר את סבתא שלי וללמוד עליה דברים חדשים