מאגר סיפורי מורשת

הנכד יונה ישראל פיש מתעד את סיפורו של סבו, הרב אליעזר ליכטשטיין, תאריך לידה: תשי"א (1951), נולד בירושלים, ישראל, עיסוק: מחנך.

הרב אליעזר ליכטשטיין מספר: "אבא שלי, ר' אשר ע"ה, היה היחיד מבני משפחתו שניצל מהשואה האיומה. כשהגיע לגיל בר מצווה והיה צריך להניח תפילין, הוא עשה זאת לבדו. הוריו נספו בתופת.

אביו של אבי, הסבא שלי, ר' אליעזר אריה ע"ה, היה מגייס משאבים עבור ישיבת מיר ברחבי אירופה, וניצל את קשריו כדי להעביר את אבי ללמוד תורה בישיבת מיר בשנחאי, סין. במשך חמש שנים הוא למד בשנחאי, ולאחר המלחמה עבר לארצות הברית. בשנת תש"י (1950) הוא עלה לארץ, ושנה לאחר מכן אני נולדתי.

לימוד חסידות בחמש בבוקר

חונכתי במוסדות ליטאיים. למדתי בתלמוד תורה 'עץ חיים' ולאחר מכן בתלמוד תורה 'קמניץ'. כשילד הלך עם כובע וחליפה, היה זה סימן שהוא אמור לקבל "מפטיר". אבא שלי לימד אותי את הדרשה לבר מצווה, שהוא בעצמו כתב עבורי.

לחסידות חב"ד התקרבתי לאחר שהשתתפתי בשיעורי חסידות של הרב יוסף סגל. עם הזמן נמשכתי יותר ויותר ללימודי החסידות, ובמיוחד כשהשתתפתי בהתוועדות י"ט כסלו, ראש השנה לחסידות – הרגשתי כאילו נולדתי מחדש.

הנפש השתוקקה לעוד ועוד. התחלתי להשתתף פעמיים בשבוע בשיעור עם הרב חיים שלום דייטש, שלמד אותנו בשעה חמש לפנות בוקר מתוך הספר 'שערי אורה' לאדמו"ר האמצעי.

תאונה כפולה באותו מקום… מה עושים?

לאחר שב"ה התחתנו, התגוררנו ברחוב ירמיהו 6 בירושלים. באחד מימי שישי, זמן קצר לפני כניסת שבת, דפק אלמוני על הדלת. "זו הבת שלכם?" הוא שואל. "עבר כאן רכב, נכנס בה והפיל אותה על הכביש." הבהלתי אותה מיד לבית הרפואה 'הדסה הר הצופים'. בתי הייתה אז בת 3, היא חשה בטוב וויתרתי על בדיקות.

האדם האלמוני שדפק בדלת הגיע אף הוא לבית הרפואה, לעקוב מקרוב שהכול בסדר. התברר שהיה זה הנהג הפוגע בעצמו.

כמה חודשים לאחר מכן, באותו מקום, אותה ילדה שוב נפגעת מרכב. הפעם נהג אחר, דופק בדלת ושואל: "זו הבת שלכם?" אני משיב בחיוב והוא אומר לי: "הפלתי אותה עם הרכב."

אשתי שלחה אותה קודם למכולת. כשהרכב נכנס בה, התפוצץ בקבוק רוטב וחשבו שזה דם, אך ב"ה לא יצא דם מגופה. ראינו שהמצב בסדר ובמקביל פחדנו נורא. זו כבר פעם שנייה, בהפרש של כמה חודשים, שהבת שלנו נפגעת מרכב חולף.

כתבנו זאת לרבי ושאלנו מה עלינו לעשות. הרבי השיב "להוסיף בעסקנותם, בחינוך על טהרת הקודש. אזכיר על הציון…". כמובן שהוספנו על פעילותנו בתחום החינוך וטהרת המשפחה.

הפקס שנשלח לרבי רגעים לפני שבת

יום לאחר שפרצה מלחמת המפרץ, אזעקת 'נחש צפע' נשמעה ברחבי הארץ וסקאדים נפלו בתל אביב. שוחחתי עם תושבים בכפר חב"ד, שהיו די מפוחדים. זמן קצר לפני שבת שלחתי פקס למזכירות הרבי וסיפרתי על חששותיהם של תושבי הכפר ובכלל.

אצלנו כבר הייתה שבת, ובמוצאי שבת פלט הפקס הודעה כתובה ממזכירות הרבי: "אין צורך לפחד, ולא יארע שום דבר בארץ. בשורות טובות. אזכיר על הציון."

עשיתי כמה העתקים מהתשובה והפצתי בכפר חב"ד ובירושלים.

המכשיר הנדיר

בשנות המ"מים, בעקבות סיוע לארגון "כולל חב"ד", קיבלתי מכשיר פקס לביתי. באותו זמן זה היה מכשיר די נדיר, והייתי מהבודדים בירושלים שהיה להם מכשיר כזה.

בעקבות זאת, החלו אנשים להגיע לביתי על מנת לשלוח מכתבים ושאלות לרבי. עם הזמן זרם הפונים הלך וגבר, ומצאתי את עצמי עוסק בחלק גדול משעות היום במסירת תשובות מהרבי לאנשים שביקשו את עצתו וברכתו.

מאוחר יותר הייתה לי הזכות להעביר בשידור חי, באמצעות הטלפון, את ההתוועדויות של הרבי. אצלנו זה היה תמיד בשעות של לפנות בוקר. היה זה מחזה מרנין לראות רבים וטובים, בהם תלמידי חכמים וחסידים, שהטו אוזן והקשיבו ברטט לכל מילה שנשמעה מההתוועדות עם הרבי."

הזוית האישית

הנכד יונה ישראל פיש תיעד את סיפורו של הסבא הרב אליעזר אריה ליכשטיין באוהלי מנחם חב"ד בנים, בית"ר עילית, התשפ"ד, 2024.