מאגר סיפורי מורשת

שמי קדיה סהר, נולדתי בתאריך 27 באוקטובר 1955 בעיר פתח תקוה שבישראל. נולדתי לאסתר וליעקב לבית מזרחי, הבכורה מבין ארבעה אחים. אבי, יעקב ז"ל, נולד בארץ ישראל בשנת 1931 בפתח תקוה. הוא נפטר בטרם עת בגיל 64 והיה מאוד חשוב ויקר לליבי. אבי התגייס ללח"י ושירת את מדינת ישראל תוך סודיות מוחלטת, ורק שנים לאחר שנפטר התברר למשפחתנו שאבי עבד בשירות הביטחון הכללי.

אמי, אסתר, נולדה בדמשק שבסוריה בשנת 1936. הסיפור של אימי הוא סיפור שהשפיע עליי וליווה אותי מילדותי, כיוון שאימי עלתה לארץ ישראל לבדה בשנת 1945 בסיועם של אנשי שירות הביטחון בעליה בלתי חוקית. הועלה חשש לגורל היהודים בסוריה ולכן הורתה הנהגת היישוב למוסד להאיץ את קצב הוצאת היהודים מסוריה בכל דרך אפשרית. בשלב הראשון הוחלט על העלאת ילדים במסגרת מבצע שנקרא "מבצע האלף" שנתמך על ידי ארגון עליית הנוער.

באחד מלילות חורף 1945, אימי הועברה רגלית, ללא משפחתה, אל גבול הצפון של פלשתינה דאז דרך מעבר גשר הירדן. בארץ ישראל קיבל את פני הילדים מנחם לוזיה אשר קלט אותם ורשם את שמם של כ-913 ילדים במחברת שזכתה לשם "המחברת של לוזיה", וכך יכול היה לעקוב אחר הילדים ולחברם עם בני משפחתם. אימי גדלה בקיבוץ תל יוסף אצל משפחה מאמצת כ-5 שנים עד שהוריה עלו לארץ והמשפחה התאחדה.

המחברת של לוזיה

תקופת בית הספר, לימודים ותנועות נוער

גדלתי בפתח תקווה בשכונת עין גנים ולמדתי בבית הספר "עין גנים" עד כיתה ח׳. לאחר מכן למדתי ביולוגיה בבית הספר התיכון "עמל ב'" עד כיתה י"ב. הייתה לי ילדות טובה מאוד ובעיקר מפנקת, מכיוון שעד לידתו של אחי כשהייתי בת 6, כל תשומת הלב התרכזה בי. התחנכתי בתנועת הנוער "מחנות העולים" ויצאתי לפעילויות מהנות ומרחיבות דעת ולטיולים רבים, למסעות ולפעילויות בקיבוצים. בחופשות הקיץ התנדבתי בקיבוצים במגוון עבודות כגון משק לולים, רפתות ועבודות מטבח.

חיי הנישואין והמשפחה

הכרתי את בעלי, יחיאל, כשהייתי בת חמש עשרה. הכרנו במסיבת חנוכה בפתח תקוה. בהתחלה התביישתי מעט להכירו מכיוון שהוא היה שחקן כדורגל מאוד מפורסם ששיחק בקבוצת "הפועל פתח תקוה" ובנבחרת ישראל, אך לאחר מכן אזרתי אומץ והכרנו, התאהבנו והתחתנו. לאחר החתונה הקמנו את משפחתנו. בנישואיי הייתי בת 18, גרנו בפתח תקוה ונולדו לנו שלושה ילדים: נעמה, קובי ושירן, אמא של איתי. כיום, ילדיי נשואים ויש לנו שבעה נכדים מהממים. הנכד הגדול בן 25 והקטנה בת חמש.

הקריירה והחלומות

למדתי הוראה לכיתות א'-ב' וכיום אני מלמדת בבית ספר יסודי בראש העין את השפה העברית ומתנדבת בארגונים הפועלים למען ילדים. במלחמת "חרבות ברזל" התנדבתי עבור ילדי משפחות המפונים ב"מרכז יחד". חלום הילדות שלי היה להיות מורה ולחנך את הדור הצעיר. הגשמתי אותו – ולמרות שיצאתי לפנסיה אני עדיין מלמדת. החלום הנוסף שלי הוא שאצא למסעות בארץ ובעולם עם כל משפחתי.

המסר לדור הצעיר

המסר שאני רוצה להעביר לדור הצעיר הוא: תמיד היו נאמנים לרצונותיכם, לחלומותיכם ולעצמכם.

הזוית האישית

איתי הנכד המתעד: מאוד שמחתי לראיין את סבתי, למדתי על החיים שלה, על הילדות שלה ועל הסיפור העלייה של סבתא רבתא שלי. למדתי הרבה דברים חדשים על השורשים של המשפחה שלי. העבודה חיזקה את הקשר שלי עם סבתא שלי ומאז בכל ארוחת שישי אני נהנה לשמוע סיפורים חדשים על הילדןת שלה.

סבתא קדיה: הייתה לי הזכות והעונג לספר את סיפור ילדותי לנכדי האהוב איתי. הסיפור מספר את ההיסטוריה המשפחתית שלי ושל הוריי ואני שמחה מאוד שנפל בחלקי להשתתף בתוכנית של הקשר הרב דורי.