מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים לי יורם נולדתי במוצאי שבת 24 ליולי 1943 בבית החולים בלינסון בפתח תקווה.

את שמי בחר אחי שלמה שביקש שיקראו לי כך ומאז השם הזה הפך להיות "חנוני". גדלתי בתל אביב והקשרים החברתיים שם בשכונה לא היו  כמו בכל מקום. בשכונה בה גדלתי היו לי חברים ושמם יצחק שפר, רמי שיימן, נאווה ואת שאר השמות אני כבר לא זוכר. עם רוב החברים שלי אני נפגש אחת לחודש עם רוב חבריי מהילדות. כאשר הייתי קטן הקשר עם הוריי היה טוב מאוד ואין לי על מה להתלונן – היו לי את ההורים הכי מדהימים בעולם.

בילדותי שיחקתי עם חבריי מהשכונה כדורגל וסטנגה שרוב הילדים אפילו לא מכירים את המשחק כי כבר לא משחקים את אותו – כנראה שזו כבר לא התקופה. סטנגה זה משחק שפעם היה מאוד נפוץ וזה אפילו היה מין "טרנד" כזה. כאשר הייתי צעיר לא השתתפתי הרבה בפעילויות אחה"צ חוץ מהמסיבות בסופי שבוע שזה היה הרגל כיפי מאוד. לא יצאתי להרבה פעילויות עם חברים שאני לא מכיר ולא כל כך מתחבר אליהם כי היה לנו את החבר'ה של השכונה שלנו ולכל ילד בשכונה היה את "החבורה" שלו שהוא שיחק איתה והיה איתה רוב שעות היום.

כאשר הייתי בכיתה ה' אמי חלתה ושלחו אותי לקיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל ושם הייתי מכיתה ה' ועד כיתה ח'. התקופה בקיבוץ לא הייתה טובה כי לא התאקלמתי בה כל כך טוב, אבל כשקצת גדלתי חזרתי לאזור לאחר סיום כיתה ח'. בצבא  שירתי בחיל האוויר בנושא אחזקת ציוד קשר וניווט מוטס ופה מתחיל הסיפור הדווקא לא קלאסי של איך הכרתי את סבתא?

בסיס חסור 1963

בחיל האוויר הציעו לי לצאת למשלחת באוגנדה ושם פגשתי את סבתא לילי. שגרירות אוגנדה דאגה לנו כמו שצריך למשל בחגים היהודיים חגגנו אותם ביחד. לאחר תקופה שאני וסבתא היינו חברים והצעתי לה נישואין ובחופשת מולדת 1968 נסענו לארץ התחתנו, עשינו טיול גדול באירופה וחזרנו נשואים לאוגנדה שם שירתי עד סיום החוזה בסוף 1970. הייתי הרבה יותר משמח להישאר שם כי הייתה לי שם באמת חוויה מטורפת שנשארה איתי לכל החיים. כאשר סיימתי את הצבא התחלתי לעבוד ב"MOTOROLA" (חברת טלפונים ומכשירים דיגיטליים) בסיוע לצוותים שעבדו מטעם חברת מוטורולה באפריקה כולל אוגנדה איפה שהייתי במשלחת, אבל לאחר זמן מה עזבתי את החברה כי זה לא הייתי מרוצה. התחלתי לעבוד בחברה לשיווק ציוד אלקטרוני ולאחר שנים פתחתי חברה משלי והתמדתי בנושא זה עד לצאתי לגמלאות בגיל 62.

מאז מצאתי לי פעילויות רבות שהמרכזית בהם הייתה התנדבות למשטרת ישראל באגף התנועה עד שבגיל 75 ביקשו ממני לפרוש עקב גילי. תקופת ההתנדבות הייתה עבורי חוויה בלתי רגילה במשך 14 שנים שהייתה מלווה בסיפוק רב. מאז ועד היום מעביר את הזמן בבילוי עם חברים טובים, הרצאות מעניינות, סרטים והצגות.

הזוית האישית

סבא יורם: היה מעל ומעבר לציפיות, מרגש מאוד ומעניין לשבת עם הנכדה ולספר את הילדות והעבר שלי.

נעם: היה לי מאוד כיף לשמוע על סיפורו של סבא שלי וזה חידש לי המון דברים על ילדותו ועל איך סבא הכיר את סבתא פרויקט מיוחד במינו.