מאגר סיפורי מורשת

אני שלמה בן הרוש,  שכולם קוראים לי בשם החיבה שנתנה לי אימי, מומי,

נולדתי בשנת 1948 ברבאט עיר הבירה של מרוקו. נולדתי שביעי להוריי פורטונה וחנניה בן הרוש. יש לי חמש אחיות : ויקטוריה, דליה, ויאולט, ג'נין ושולה, ואח נוסף בשם יעקב.

כשהייתי בן 13 עליתי לארץ עם הוריי, התגוררנו בעכו, ולמדתי בבית הספר בעיר.

שירתי  עשרים ותשע שנה, בחיל האוויר, כמפקד בכיר במערך הטכני, ונשלחתי להכשרה בארצות הברית לשם קליטת מטוסי ה F16 הראשונים בישראל.

אני ואשתי הכרנו בחיפה בקריית אליעזר, כשעברתי לגור בדירה, מול הדירה בה התגוררה אישתי עם הוריה.

התחתנו כשהייתי בן עשרים וארבע ואשתי בת תשע עשרה. לי ולאשתי יש שלושה ילדים: עדי, עידן ומעיין. לכל אחד מהילדים יש 3 ילדים משלהם.

אני אוהב לטייל בחו״ל עם אישתי, ועם החברים שלי מתקופת הצבא.

הדרכון של סבא

ברצוני לספר על המסמך הרשמי שאמא שלי קיבלה לנסיעה ממרוקו לצרפת.  הדרכון הונפק ביוני 1959.  בגילי הצעיר צורפה תמונה שלי לדרכון של אמי.

בגיל 70 נסעתי לטיול שורשים במרוקו וביקרתי: בביתי, במאפיה, בבית הכנסת, וברחוב, ואני מאוד התרגשתי לראות שברחוב הכל נשאר כפי שהיה, וכפי שזכרתי. זה היה טיול מאוד מרגש.

הזווית האישית

אורי ושלמה בן הרוש לקחו חלק בתוכנית הקשר הרב דורי, בשנת תשפ"א בבית ספר "יחד" בגבעת אלה.