מאגר סיפורי מורשת

שמי רוז ליבמן, אני גרה בחולון, ושמחה להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי" עם נכדתי הדס, שלומדת בבית הספר "א. ד. גורדון" בחולון. זו חוויה נהדרת להיות עם נכדתי המתוקה והחכמה ולספר לה סיפורים מהעבר.

ילדותי

שמי רוז ליבמן לבית ביבי. נולדתי בשנת 1942 בעיראק, ליד העיר בגדד. נולדתי בבית ובזמנו לא רשמו תאריכי לידה, ולכן אין לי תאריך לידה מדויק, אני יודעת שנולדתי בקיץ, כנראה קרוב לחג שבועות. קראו לי על שם סבתא שלי, אימא של אימא שלי, שנפטרה ממחלה.

לאמא שלי קראו לאוני. היא נולדה בעיראק והייתה אישה יפה וחכמה, למרות שלא למדה בבית הספר. היא הייתה תופרת ותפרה בגדים לגברים דתיים. היא הייתה תופרת גם לנו בגדים ושמלות מיוחדות.

לאבא שלי קראו יוסף. הוא נולד בתל אביב. אבא שלו, כדורי, קבור בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור בתל אביב. אבא שלי ברח מהבית בגיל 8, נכנס כנוסע סמוי לאונייה, וכך נדד מארץ לארץ, למד המון שפות ומקצועות. הוא היה גם שוחט ונחשב 'חכם' בקהילה היהודית. מכיוון שהיה מלומד וידע הרבה שפות, הוא הצליח להתמודד עם הרבה קשיים ואף ניצל בזכות כך. הוא היה מהנדס רכבות, הגיע לעירק והשתקע בה בגלל שהייתה ארץ פורייה ועשירה. הוא הכיר את אימא שלי שם והתחתן איתה.

להורים שלי היו שבע בנות, ואני האמצעית. שתי אחיותיי הבוגרות נפטרו, והן מאוד חסרות לי.

היות ואבא שלי היה מהנדס רכבת, הוא נחשב כעובד ממשלתי, והיה לנו בית גדול מאד, ממש אחוזה, עם חצר פנימית, משרתים ואפילו בית כנסת קטן. אני זוכרת את זה כחוויה מיוחדת בתור ילדה קטנה. בעקבות "הפרהוד" וההתנכלויות ליהודים, הממשלה לקחה להורים שלי את הבית ועברנו לעיר בגדד, שם ההורים שלי פתחו חנות, אך בשנות החמישים, גם אותה לקחו לנו ונאלצנו לעזוב את עירק רק עם הבגדים שעלינו. עלינו לארץ ישראל בשנת 1951 במטוס גדול.

העלייה לארץ

כשהגענו לארץ פקידים שינו לי ולאחיות שלי את השמות ולי נתנו את השם שושנה. בארץ גרנו במעברה באשקלון – 'מגדל גד'. גרנו בשני צריפים בגלל שהיינו משפחה גדולה. שם גם התחלתי ללכת לבית ספר. זו הייתה תקופה מאוד לא פשוטה והיה לא קל להסתדר עם העוני ותקופת הצנע. אבא שלי עבד בהתחלה ברכבת ולאחר תקופה קנה שטח אדמה בתל אביב, בשכונת התקווה, קרוב למה שהפך להיות 'בית דני'. היה לנו בית קטן עם חצר. ההורים שלי עבדו בחנות מכולת בשכונה. אני למדתי בבית ספר 'התקווה' והייתי תלמידה מצטיינת. אהבתי ללמוד וגם להיות עם חברות ובנות דודות שלי. שיחקנו הרבה בקפיצות על חבל והייתי קופצת גם על שני חבלים!

ליד בית הספר הייתה גינה שהיינו משחקים בה הרבה וגם הלכתי שם לתנועת נוער. הייתי מתעמלת מאוד טובה. אהבתי לשיר ולרקוד, שרתי במקהלה ואפילו תפרתי את התלבושות, אחרי שהמורה לימדה אותי לתפור.

אהבה ונישואין

הכרתי את בעלי נתן בתל אביב. חברה הזמינה אותי למסיבה ושם הכרנו. הוא הזמין אותי לצאת עם החבר'ה שלו והיה מלווה אותי הביתה או מרכיב אותי על האופניים שלו. הוא היה יפה תואר וחמוד. לי היה אז שיער מאוד ארוך שהגיע עד לברכיים. לאחר תקופה התאהבנו, ולמרות שההורים של שנינו התנגדו לקשר בגלל הבדלי העדות (הוא ממוצא אשכנזי ואני מעיראק) בסוף האהבה ניצחה והתחתנו. יש לנו חמישה ילדים, תשעה נכדים ונינה.

במהלך השנים למדתי להיות ספרית ומומחית לתסרוקות ערב, אך לאחר מספר שנים עברתי לעבוד בתפירת תיקים ייחודיים ונחשבתי כמומחית בתחום.

התחביבים שלי היו למלא תשבצים ולסרוג. סרגתי הרבה דברים מיוחדים לכל המשפחה – להוריי, לבעלי והילדים.

תמיד הסברתי לילדים ולנכדים שחשוב ללמוד כדי שיהיה להם מקצוע מכובד והיום כולם מלומדים, ואני גאה בכולם. לימדתי את הילדים שלנו לכבד אנשים ולעזור למי שצריך, ללא הבדל, והם משתדלים לעזור ואף להתנדב למען החברה.

ניסים

לא הצלחתי להיכנס להיריון הלכתי לקבר דוד המלך בירושלים, התפללתי ובכיתי. השומר שאל אותי למה את בוכה. אני אמרתי: אין לי ילדים, והשומר אמר לי שבעוד שנה אני אחזור לכאן עם ילד וזה באמת קרה!

פעם ישבתי עם בעלי והחברים שלנו בבית קפה בתל אביב. לא היה לי מצב רוח טוב כי שוב הטיפולים להיכנס להריון נכשלו. פתאום נכנס איש זקן עם זקן ארוך ולבן, התקרב אליי, פתח ספר תנ"ך וביקש ממני לבחור פסוק. אחרי שקראתי אותו הוא אמר שיהיו לי חמישה ילדים יפים וחכמים. התחלתי לבכות והייתי בהלם. אחרי כמה רגעים ביקשתי מבעלי, נתן, שייתן לו צדקה אבל הזקן נעלם ולא הצלחנו למצוא אותו.

הזוית האישית

סבתא רוז: המסר שלי לקוראים הוא – עברתי הרבה קשיים בחיים והמסר שלי הוא לא לוותר ולא לאבד תקווה! להאמין שיהיה טוב ולעשות כל מה שאפשר כדי לשפר את המצב. היו לי הרבה ניסים בחיים ואני מאמינה באלוהים ומודה לו שעזר לי ולמשפחתי.