מאגר סיפורי מורשת

שמי מישל גולן, נולדתי בשנת 1949 במרוקו בעיר קזבלנקה. נולדתי כשמאלית, והוריי עשו הכל כדי שאצליח לכתוב ביד ימין. עד גיל 7 למדתי בבית ספר קרוב לבית והייתי תלמידה טובה וביישנית מאוד.

עלינו לארץ בשנת 1956. גרנו במעברה בחיפה, זו הייתה תקופה יפה כי גרנו ליד בני משפחה שגם עלו לארץ באותה תקופה. אחרי שנה אבי לא מצא עבודה. הוא היה רפד וזה לא ממש נדרש באותה תקופה, לכן חזרנו חזרה לצרפת.

מגיל 8 עד גיל 26 חייתי בצרפת. לא הייתה לי בעיית שפה כי במרוקו דיברנו רק צרפתית, ולכן ההסתגלות לא הייתה קשה. היינו ארבעה ילדים, ואני הבכורה שבהם. עברתי ילדות מאושרת, ובצרפת נולדו לי עוד שני אחים. לא כל כך אהבתי את גיל ההתבגרות כי ההורים לא נתנו לי לצאת באופן חופשי כפי שרציתי.

בגיל 9 אושפזתי בבית חולים בגלל בעיה רפואית, ולכן שנת הלימודים שלי התקצרה. היו לי הרבה חברים בבית ספר וזה תמיד מאוד שימח אותי. בסוף הלימודים נרשמתי ללימודי מזכירות למרות שרציתי להיות אחות בית חולים, אך אבי לא הסכים, ועד היום אני מצטערת על זה.

בצרפת עבדתי כמזכירה, וכך גם כשהגעתי לארץ – עבדתי כמזכירה רפואית במשך עשר שנים בחיפה. אחרי שסגרו את המרפאה עבדתי בכל מיני עבודות, עד שהציעו לי לעבוד בדואר. בין העבודות השתתפתי בסדנאות תיאטרון, ואני ממשיכה להשתתף בהם עד היום, כשהיום זה אפילו קצת יותר מתחביב.

בצרפת אחרי הלימודים הכרתי את בעלי, הוא לא היה יהודי והוריי התנגדו לקשר, אלא אם כן הוא יתגייר. הוא אכן התגייר ומילא מצוות כיהודי. בשנת 1975 אחרי החתונה עלינו ארצה ונולדו לנו ארבעה ילדים. היום יש לנו גם תוספת של 12 נכדים. בחגי סוכות ופסח אנו נוסעים כל המשפחה לטיולים בארץ. בשנת 2000 התגרשנו אך קשרי המשפחה לא התערערו.

אני מאוד אוהבת לשחק בתיאטרון. אני חברה בקבוצת תיאטרון פעילה שמופיעה מספר פעמים בשנה במתנ"סים.

סיפורו של חפץ

בגיל 16 יצאנו אימי ואני ליום כיף והיא קנתה לי מראה שעד היום הולכת איתי. המראה חשובה לי כי זו מתנה שקיבלתי אחרי שחליתי והיא סימלה את הקשר שלי עם אמא שלי.

יציאה לגמלאות

לפני שנתיים יצאתי לפנסיה אחרי שנים שעבדתי בדואר ישראל. בחיי הפנסיה מילאתי את הימים בדברים שאני אוהבת לעשות. והשנה התחלתי את לימודיי בכיתת ותיקים ובמכללת עמק יזרעאל.

מסר לדור הצעיר

לא לפחד מכישלון כי זו מקפצה לדברים הרבה יותר מוצלחים. חשוב לעשות את מה שאוהבים ורוצים. בנוסף, חשוב לקבל כל אחד כפי שהוא, כי לכל אדם יש סיפור שניתן להכירו רק תוך כדי היכרות ושיח.

הזוית האישית

רים: כנערה ערביה לשמוע את הסיפור הציוני של מישל הייתה חוויה מאוד מיוחדת עבורי. גם אני מאוד אוהבת את הארץ למרות שלא נולדתי פה.

מישל: העבודה עם רים שיקפה לי המון דברים משותפים שיש לנו למרות גילה הצעיר.