מאגר סיפורי מורשת

נחום גרשון (מנדל) בוקר

יליד ישראל, ירושלים, נקראתי על שם דוד של אבי, נחום, שנפטר בגיל צעיר, וגרשון סבי (אביו של אבי, יהושע) שנספה בשואה בעיר ברודי בפולין, כיום אוקראינה.

אמי, יוכבד לבית בוכנר, נולדה בלבוב בפולין, אוקראינה כיום ועלתה לישראל עם הוריה – סבי משה וסבתי מלכה, בהיותה בת חמש בשנת 1934. יחד עימם עלה גם אחיה יעקב-קרולק, שהיה בדיוק בן שנתיים כשיצאו לדרך מגליציה – לבוב, לארץ ישראל ב-22 בינואר 1934. אחיה הקטן יותר, אמנון, נבט בבטנה של סבתי מלכה ונולד בישראל כצבר לכל דבר ב-15 באוגוסט 1934 בירושלים. שני דודי, יעקב ואמנון, אחיה של אמי, יוכבד, היו אהובים עלי מאוד והשפיעו על חיי.

אנקדוטה – תאריך יום הולדתי

סיפור מיוחד קשור לדודי הצעיר אמנון בוקר, שנפטר לא מכבר והוא בן 89. בדיוק בתאריך לידתי – 19.5.1954, הוא השתחרר הוא מן הצבא ונסע לחדרה לבית הוריו, מלכה ומשה ז"ל. כשהגיע, איש לא היה בבית ואמצעי הקשר היו מוגבלים מאוד – לא היו טלפונים בכל בית והוא לא הבין היכן נמצאת המשפחה. לאחר בירור, הסתבר כי עקב לידתי בבית החולים 'משגב לדך' בירושלים, נסעו סבי וסבתי לבקר את אמי היולדת. כך נוצר צירוף מקרים לפיו יום הולדתי הוא תאריך שחרורו של אמנון מצה"ל.

בשנת 1954 מדינת ישראל הייתה בת שש והתחילה ללכת לכיתה א' – מדינה צעירה כל כך שכבר מראשיתה נלחמה על קיומה. בתחילה גרנו ברחוב עזה 45 וכעבור שנתיים, לאחר מבצע סיני (בסוף שנת 1956), עברנו לרחוב רבי מאיר 8 בשכונת קוממיות, ששמרה על שמה הערבי (עד היום) קטמון. בדירה קטנה בת שניים וחצי חדרים בשיכון עמידר.

סיפורו של סבא גרשון

מסע יומיומי משכונת קטמון לרח' כ"ט בנובמבר בטלביה בו שוכן עד היום בית הספר "סאלד" בו בילה נחום בוקר, סבה של שי, את לימודיו היסודיים. כשתיאר את ראשית דרכו בביה"ס, ציין סבא של שי את עובדת היות אמו יוכבד מורה בבית ספר זה, ואת הפרוטקציה לה זכה לכאורה, בשל עובדה זו. למעשה היקשה עליו הדבר, שכן כשניסה להשתובב הדבר היה מדווח לאמו.

סיום בית הספר ע"ש הנרייטה סאלד ביוני 1968 מימין לינה ארזי ז"ל

סיום בית הספר ע"ש הנרייטה סאלד ביוני 1968 מימין לינה ארזי ז"ל. אזכור, חברתו לכתה סמדר שריד, בתו של המנהל עמנואל, יצר מיד דו-שיח עם דפנה רחבי המורה המובילה את תוכנית הקשר הרב דורי שהופתעה להיווכח שלמדה באותו ביה"ס עצמו וגם אמה לימדה בו, היא אף גרה ברח' כ"ט בנובמבר בו ממוקם ביה"ס סאלד… צאו ולימדו כמה קטן עולמנו וכיצד עיסוק בקשר בינדורי יכול להפגיש את הסב הירושלמי שגר כיום ברעננה, עם המורה לספורט, המופקדת על התוכנית, שמתגוררת כיום בסלעית יישוב הסמוך לצור יצחק. רקע משותף בפער של כמעט שנות דור…

כשסיים נחום הסב את בית הספר העממי "סאלד", הוא הקדים במספר שנים את הגחתה לאויר העולם של דפנה הקטנה…:) 🙂

סבא נחום בכיתה ה' בגיל של שי עופרי

הזוית האישית

סבא גרשון: מספר נהניתי מאד ללוות את נכדתי שי עופרי בתוכנית הקשר הרב דורי, לספר לה על ההסטוריה של משפחת בוכנר לימים בוקר, על חוויותי בביה"ס סאלד, שבו ביליתי את מרבית שנות ילדותי ובעיקר שמחתי לאנקדוטה הספור המיוחד של צרוף המקרים בו הצטלבו דרכינו שלי ושל המורה דפנה רחבי שאף היא גדלה בירושלים ואותן מורות ליוו אותנו במרבית הזמן. התקרבתי מאד לשי נכדתי שאף נושאת את שמה של רעייתי המנוחה עופרית ז"ל שנפטרה בדמי ימיה, אמו של בכורי אור אביה של שי עופרי, שלא זכתה להכירה.

אני מחבק את שי נכדתי ומאחל לה שתמשיך לפרוח כבת מסורה להוריה טניה ואור ולדאוג לאחותה אריאל ולאחיה אביב. המשיכי להיות חברה טובה, תלמידה למופת וכדורסלנית מצליחה. אוהב סבא.

שי: נהנתי מאוד לפגוש את סבא כל שבועיים ולשמוע את סיפוריי ילדותו שמחתי שסבא הגיע לבית הספר וראה ופגש את החברים שלי והמורים שלי.