ברומניה קיבלנו חינוך לציונות לאהבת ארץ ישראל
שמי טובה גוטליב נולדתי בנבוסליצה שברומניה.
בעיירה בה גדלתי היו חיים יהודים. בית כנסת, בתי ספר יהודיים וגימנסיה ויהודית. הייתה גם פעילות ציונית. היו קופות של קק"ל, שילדים ומבוגרים תרמו בהם כסף שנשלח לארץ ישראל.
אני הייתי בתנועת השומר הצעיר מגיל שמונה. בתנועה קיבלנו חינוך לציונות לאהבת ארץ ישראל. יום אחד קראנו בעיתון מודעה שמישהו רוצה לעלות לפלשתינה. צריך להפקיד סכום כסף גדול, ושיחזור יקבל את הכסף בחזרה.
שלושה מאחי הפקידו כסף והגיעו לארץ בשנת 1933. אבי שלח להם כסף על מנת שיקנו אדמה ויבנו בית. הם בנו בית בבני ברק ברחוב מתתיהו. שאר האחים שלי חיכו לאישורים לעלייה ולא קיבלנו.
אבא נהרג לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, כשהלך לסייע למשפחה שהבית שלהם עלה באש. בזמן שניסו להציל את המשפחה שביתה נשרף, הוא ועוד כמה אנשים נלכדו בבית השרוף ביער. נשארתי עם אמא לבד ולא יכולתי לעזוב אותה.
בשנת 1940, עברה העיירה בנבוסליצה לידי השלטונות הסובייטים והעלייה לארץ ישראל הופסקה לגמרי. בשנת 1941, עם פלישת צבא גרמניה לברית המועצות, היחס ליהודים השתנה, והגרמנים חיפשו להרוג את כל היהודים. הכניסו אותם לגטו, בלי אוכל, בלי מים ובלי תרופות.
קיר הנצחת יהודי נבוסליצה ברמת השרון
מילון
נובוסליצהנובוסליצה הייתה, עד מלחמת-העולם-הראשונה, עיירת-גבול בין רוסיה ואוסטריה, כשכל אחת ממדינות אלו שולטת על חלק מן העיירה. ככזאת - שימשה העיירה תחנת-מעבר למהגרים
אחדות
כולם ביחד