מאגר סיפורי מורשת

שמי מירה גילעדי. נולדתי בקיבוץ מגידו לאבא יורק ולאימא אולה. גדלתי בלינה משותפת, כלומר לא ישנתי בבית ההורים, אלא בבית הילדים, יחד עם כל הילדים בני גילי. שם גם התרחצתי, אכלתי ולמדתי. היינו הולכים לבית ההורים רק בין השעות 16:00-19:00.

שני ההורים שלי נולדו בפולין והיו בסביבות גיל 10 כשהתחילה מלחמת העולם השנייה והשואה. שניהם היו ילדים בגטו ורשה וסבלו מרעב, קור ופחד תמידי. אבא שלי נאלץ לפרנס את משפחתו על ידי הברחת אוכל לגטו, וסיכן את חייו מידי יום ביומו. בהמשך המלחמה שני ההורים איבדו את הוריהם, שנשלחו למחנות השמדה.

אחרי מות הוריו, אבא שלי יורק הפך ללוחם במרד גטו ורשה. הוא נלחם בנאצים והבריח יהודים דרך הביוב אל מחוץ לגטו, לצד הארי. אבא שלי תמיד חי את תקופת השואה וניסה ללמד אותי כיצד לשרוד במצבים קשים ומסוכנים.

אחת הדרכים להדגים זאת הייתה כאשר הוא היה מלווה אותי מהבית של ההורים לבית הילדים בערב. הוא לא היה הולך איתי דרך המדרכה המוארת אלא בחר ללוות אותי דרך החורשה החשוכה בין העצים בלילה. אני הייתי אומרת לו שאני מפחדת ללכת בחושך, והוא היה עונה לי שבחושך הרבה יותר בטוח, כי אף אחד לא יכול לראות אותנו ולפגוע בנו. זאת הייתה אחת הדרכים של אבי ללמד אותי כיצד לשרוד.

הזוית האישית

ינאי הנכד המתעד: למדתי הרבה על סבתא שלי ולמדתי גם על הוריה ועל ילדותה.