מאגר סיפורי מורשת

שמי אריה אליהו. נולדתי בשנת 1946 בבגדד שבעירק.

פרעות הפרהוד – הנאצים הגיעו לעירק והיו מאורעות פרהוד. התחילו לפגוע ביהודים רק בגלל שהם יהודים. היהודים השאירו את כל הרכוש שלהם ועזבו את עיראק ועלו לארץ. אנחנו השארנו את הבית, הציוד ואת כל הרכוש שהיה לנו ועלינו ארצה במטוסים שהמדינה מימנה. שלמה הילל ניהל את היציאה מעיראק לארץ. כשעלינו לארץ לקחו אותנו למעברת קפלן בכפר סבא. לא היה ברור מה תאריך הלידה שלי אז רשמו במשרד הפנים גיל משוער ולא אמיתי.

החיים בארץ

כשבאנו לארץ חפפו לנו את הראש עם חומר כימי ddt בגלל בעיה של כינים. כל העולים עברו ריסוס בשיער נגד כינים ופרעושים וגם אנחנו עברנו את זה. העבירו אותנו למעברה. מעברה זה אוהלים. כשהיה גשם מאוד חזק או רוח חזקה, האוהל היה נרטב ונופל ואז אספו את כל הילדים ולקחו אותנו לקיבוצים הסמוכים באיזור באמצעות אוטובוסים. את המבוגרים לא אספו ונתנו להם להסתדר לבד במצב שהיה.

היינו שמונה נפשות (ארבעה ילדים ואמא יחד עם סבתא וסבא ודודה אחות של סבתא ). ישנו בצריף עם שני חדרים שכלל מטבח קטן ושירותים מחוץ לבית ללא חשמל. היינו בלשכת הסעד כי לא הייתה לנו הכנסה. קיבלנו קיצבה מביטוח לאומי והסתדרנו עם מה שיש.

ההורים בישלו על פרימוס ולא היה לנו מקרר. ההורים היו קונים כל בוקר קרח ושמים בארגז כדי שתהיה לנו שתייה קרה וכדי לשמור על הבשר שלא יתקלקל. היינו מדליקים אור עם פנס.

התחלתי ללמוד בבית ספר מכיתה א' עד כיתה ח' ולאחר מכן עבדתי בבוקר ולמדתי בבית ספר תיכון בערב עד לזמן הגיוס לצבא. הייתי נוסע עם אופניים מהבית לבית הספר התיכון.

בערך בשנת 1953 פחדו שכל העירקים נמצאים במקום אחד ולא רצו שיעשו הפגנות ומרד נגד המדינה בגלל המצב הגרוע והרעב בו היינו שרויים ועשו לנו תרגיל: הגיעו אלינו חיילים עם טנקים וטרקטורים שחפרו שוחות בחול כאילו הולכת לפרוץ מלחמה. הם אספו את כולנו במשאיות ופיזרו אותנו בכל רחבי הארץ. את המשפחה שלי הם לקחו לכפר גבירול במתחם של רחובות שנקראה פעם קובבה.

גרנו בצריף מעץ ולאחר מכן עד שהייתי בכיתה א' המורה שאלה אותי:"איך קוראים לך?". עניתי לה: "סמיר" ואז היא אמרה שזה שם לא יפה ואמרה שתיתן לי שם יותר יפה ונקרא לך אריה. ומאז השם הזה נשאר וקוראים לי אריה.

התחלתי לעבוד כמסגר בעיר רחובות ואחר כך עברנו לבני ברק (שכונת פרדס כץ) ועבדתי בחברה שנקראת "עסיס" (מפעל לפרי הדר) בתור פועל. בזמן ארוחת הצהריים הלכתי ללשכת העבודה בבני ברק וביקשתי לעבוד כנהג או כצבעי והם אמרו לי שיש משרה בתחנת כיבוי אש בבני ברק. התחלתי לעבוד שם בתור כבאי צעיר, לאחר מכן עברתי קורס מפקדי צוות והפכתי להיות מפקד צוות. לאחר מכן עברתי קורס קצינים והפכתי להיות קצין כיבוי אש. לאחר מכן עברתי קורס חוקרים והפכתי להיות חוקר שריפות. לאחר מכן עברתי קורס מניעת דליקות ומפקד תחנת משנה עד שיצאתי לגמלאות בגיל 67.

הזוית האישית

יהלי: אני מאוד התרשמתי מהעבר של סבא ועל כל הקשיים שהוא עבר ואיך, למרות כל הקשיים, הוא עבד בכמה עבודות, התנדב למשטרה והצליח להשיג כסף. אני רוצה לאחל לו שיחיה עד גיל 120, שיזכה לבריאות ולאושר ושיפתור את הקשיים שנשארו לו אריה: יהלי, הנכד האהוב שלי, שאל אותי הרבה שאלות חכמות ומאוד התעניין בילדות שלי. היה לי מאוד כייף לבלות איתו זמן איכות ולספר לו על ילדותי. עלה והצלח!