מאגר סיפורי מורשת

אנו שילי שירה ומעיין, משתתפות השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אנו מתעדים זכרונות מחייה של אלנה דובנוב, כפי ששיתפה אותנו.

אלנה מספרת: עליתי לארץ לפני כשלושים שנה לבדי. בעלי ובני בן ה-8 בזמנו נשארו בברית המועצות.

חפץ יקר לליבה של אלנה

אלנה מספרת: ב-1984 גילינו שיש לנו קרובי משפחה מחוץ לרוסיה במקסיקו (סבא שלו וסבא שלי היו אחים). רציתי לנסוע אליהם ולפגוש אותם בארצות הברית אבל לא נתנו לי. קרוב המשפחה שלי שלח לי הזמנה לנסוע למקסיקו, ולשם נתנו לי שלטונות ברית המועצות לנסוע. נסעתי והייתי שם יותר מחודש והם לקחו אותי לבקר במקומות יפים. מאוד נהניתי לבקר אצלו. קיבלתי ממנו ומחבריו במתנה בובה ליום הולדתי ואני שומרת את הבובה הזאת עד היום- וזו היא הבובה. אני עדיין בקשר איתם.

ט"ו בשבט בעברה של אלנה

אלנה מספרת שהיא לא זכתה לחגוג את ט"ו בשבט בעברה מכיוון שגרה ברוסיה הקומוניסטית ולא חגגו את החגים האלה שם: "לא שמרתי וחגגתי את ט"ו בשבט ולא היה לנו בכלל את חג ט"ו בשבט".

הקורונה של אלנה

אלנה מספרת: "אני מרגישה קשה משום שאין לי לאן ללכת, אני מצפה שיהיו פחות חולים ויהיה פחות מסוכן. אין לי שום עבודה עכשיו, כי לימדתי אנשים שפה- עברית ורוסית, ועכשיו אני מפחדת להידבק. אני לבד בבית ומאוד קשה לבד. אני מדברת עם המשפחה בסקייפ או בטלפון, אבל זה לא עוזר ואפילו יותר קשה לי להיות מבודדת לבד בבית. קשה לי עם המסכה אבל אין ברירה, גם לאחר שהתחסנתי 4 פעמים, אני עדיין חוששת להידבק."

משחקי ילדות

בעברה אלנה שיחקה במשחקים רבים: שחמט, דמקה, משחקי כדור בחוץ, שיחקנו בשלג, עשינו סקי, עשינו מלחמת שלג, תופסת, מחבואים, גולות, ואני הכי אהבתי לשחק בכדור.

פסח בעברה של אלנה

בילדותי בברית המועצות לא חגגתי את פסח, אבל ראיתי אצל סבתא שלי כוס מיוחדת שכתוב עליה "פסח" והיא סיפרה לי שזאת כוס מיוחדת לחג מסוים. ידעתי רק שאסור לאכול לחם בפסח וצריך לאכול מצות. בפעם הראשונה חגגתי את ליל הסדר בארץ לאחר עלייתי והייתי עם המשפחה של הרב יעקב אריאל שהיה הרב הראשי של רמת גן שהזמין אותי. היכרתי אותם כשהתארחתי אצלם בבית בכפר מיימון, בזמן טיול של האולפן שלי, ומאז שמרנו על קשר. לפני שנתיים חגגתי את ליל הסדר אצל רב של חב"ד. שנה שעברה גם חגגתי את פסח, חברים הזמינו אותי, היה נחמד. אני נהנית לחגוג את ליל הסדר.

ההתקרבות שלי ליהדות

הפעם הראשונה שבה הלכתי לבית כנסת הייתה כשהייתי בת 18במוסקבה עם חברים בחגים. הלכנו לבית הכנסת הגדול במוסקבה. זה היה קצת מסוכן כי היינו סטודנטים באוניברסיטה ואמרו לנו שאם יתפסו אותנו הולכים לבית הכנסת עלולים לזרוק אותנו מהאוניברסיטה, אבל זה לא קרה.

זיכרון מתוק מעברה של אלנה

למדתי בבית ספר מסוים עד שהגעתי לגיל 15 והלימודים בבית הספר נגמרו בגיל 15, אז עברתי לבית ספר אחר ושם הייתה כיתה שלמדו בה מתמטיקה. זה מה שאני רציתי ללמוד. למדתי שם שלוש שנים. היה כיף ומעניין והכרתי שם חברים חדשים שאני עדיין בקשר עם חלק מהם. עברתי לגור במוסקבה כדי ללמוד בבית הספר הזה וגרתי אצל סבא וסבתא שלי ובלי ההורים, כי הם היו רחוקים. היה לי מאוד קשה להיות רחוקה מההורים בגיל צעיר כל כך.

מימין: אלנה ושילת המורה המתעדת במפגש הסיום, משמאל: אלנה והבנות המתעדות במפגש הסיום

הזוית האישית

שילי, שירה ומעיין: החוויה שלנו הייתה כיפית, שמחה, מאתגרת בגלל הזום ובסך הכל היה נחמד. למדנו מאלנה המון ואנחנו מאחלות לה שתמשיך להיות כמו שהיא, והמשך מהנה, שתמשיך להיות בקשר הרב דורי, שתפגוש עוד ילדים נחמדים ושיהיה אפשר לטוס ולפגוש את המשפחה שלה שברוסיה. מה שאנחנו רוצות להגיד לה זה שהיה לנו כיף לדבר איתה.

אלנה: היה טוב, מעניין וחשוב להיפגש עם הבנות ושילת ואני שמחה שיצא לי להכיר אותן, להיפגש ולהרגיש שמחה. יחד עם זאת הייתה שנה מאתגרת בגלל הקורונה והצורך לעשות חלק מהמפגשים בזום – ואני אוהבת להיפגש פנים אל פנים. אני עוברת דירה בקרוב, אבל חשוב לי להמשיך להשתתף בקשר הרב דורי גם בעיר החדשה שבה אגור, כי התכנית טובה ומאפשרת לי להיפגש עם ילדים ובתי ספר ומורים, להרגיש פחות מבודדת ולהיות בתוך החברה הישראלית.

אלנה דובנוב תרמה שני סיפורים נוספים למאגר המורשת, לקריאתם לחצו על הקישורים: 

עוד מסיפור חיי, פעילויות והגיגים מתקופת הקורונה – אלנה דובנוב

חיים של יהודיה ברוסיה – אלנה דובנוב