מאגר סיפורי מורשת

שמי קלודט אפוטה, והשנה אני משתפת את סיפורי בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי נועם.

סיפור ילדותי עם טעם

היו לי שמונה אחים ואחיות, יחד איתי שיינו תשעה אחים ואחיות. להוריי קראו סימה ז"ל ושם אבא שלי זה אברם ז"ל.

בילדותי אהבתי לשחק עם חבריי: יפה, כרמלה, מרים והחבר הכי טוב שלי היה שמוליק – שהיום הוא בעלי. בבית הספר אהבתי לשחק איתם בהפסקות ובעוד כמה מקומות. פעם לא היה משחקים, אנחנו הכנו בעצמנו את המשחקים, כמו חמש אבנים וגם קפיצה בגומי. בנוסף, אהבנו לשחק מחבואים, אלו המשחקים שהכי נהנינו מהם בבית הספר. פעם אחת הלכתי לחברה מבית הספר ונשארתי אצלה עד מאוחר עד השעות הקטנות של הלילה בלי לספר לאף אחד.

המקצוע שהכי אהבתי ללמוד היה תנ"ך, כל הסיפורים שהיו בתנ"ך הדהימו אותי. המאכל שהכי אהבתי היה מרק שעועית של אימא שלי עם אורז לבן, בגלל שרוב החברות שלי גרו בשוק מחנה יהודה והייתה שם מסעדת רחמו, הם היה מכינים כל הזמן מרק שעועית עם אורז לבן. בכל פעם שאימא שלי הייתה מכינה דגים ובכל פעם שאני עוברת במקום, אני נזכרת בריחות התבשילים.

בתור ילדה אהבתי מאוד לתפור. עוד אני זוכרת שהייתה הרמוניה, היו לנו הרבה שכנים והייתה לנו חברות מאוד טובה איתן, פשוט היו אז נכנסים ומזמינים את עצמם, האווירה הייתה חברית.  בימי ההולדת שלי כשהייתי בגן עשו לי חגיגה, כשהתבגרתי בבית הספר הזמנתי כמה חברות הביתה. תמיד אימא שלי הייתה אופה עוגת שוקולד. בבת המצווה חגגתי כמו יום הולדת רגיל, לא היה משהו מיוחד. בחגים היינו תמיד חוגגים עם האחים והאחיות בבית.

לקחתי כמה דברים מבית הוריי במסורת, לדוגמה: עריכת שולחן לפני החגים, תפילות מסוימות, הדלקת נרות לפני אירועים מסוימים והרבה מאכלים.

בהרבה אהבה אני הקמתי את משפחתי: הכרתי את בעלי, התחתנו, נולדו לנו שלושה ילדים, הילדים התחתנו ונולדו להם אחד עשרה ילדים, המשפחה שלנו גדלה. החלום שלי בתור ילדה היה להקים בית לתפארת מדינת ישראל – וכך החלום שלי התגשם וממשיך. במהלך השגמת החלום, גיליתי שאני אישה חזקה מאוד.

סיפור מעניין שקשור בלידת בתי ימית: הייתי בהריון בחודש התשיעי. אני ושמוליק בעלי נסענו מחוץ לירושלים, עשינו שבת מחוץ לעיר, וכשחזרנו במוצאי שבת בערב גילינו שיש פקקים רציניים ושאלנו מה קרה. אמרו לנו שנשיא מצרים סאדאת בדרך לירושלים, היו, כאמור, הרבה פקקים, היו הרבה שוטרים על הכבישים וכנראה מתוך התרגשות קיבלתי צירים. קראתי לאחד השוטרים ואמרנו להם שאין לנו אפשרות לעמוד בפקקים, שאני צריכה להגיע באופן בהול לבית החולים, ואז שוטרת רצה להביא ניידת. שמנו את האוטו שלנו בצד ושוטר ושוטרת לקחו אותי לבית חולים בניידת והפעילו את הצ'קלקה – עקפנו את סאדאת נשיא מצרים, הגענו לבית החולים וילדתי את הילדה שלי, ימית.

המסר שלי לדור הצעיר הוא – תאמינו בעצמכם, תשמרו על עצמכם ושלא תפחדו לעשות דברים לעולם.

הזוית האישית

נועם הנכד המתעד: היה לי מאוד מרגש וכיף לשמוע ולתעד את הסיפור עם סבתא.