מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים אהרוני, נולדתי בשנת 1946 בקבוצת השרון – אחת משתי קבוצות קטנות שישבו ברמת דוד.

הצטרפתי לנכדתי ענבר דינמן  בתוכנית הקשר הרב-דורי בבית הספר שגיא, וזהו סיפורי:

"הוריי – ליפא וטולה הלפרין – עלו לארץ מאוקראינה ופולין. הם היו בתנועת נוער חלוצית, ועוד בגולה חלמו על חיי קיבוץ, שנראו להם הדרך הנכונה ביותר לבנות את ארץ ישראל.

כמו ברוב הקיבוצים, גרנו מיום הולדנו בבית ילדים משותף, והיינו הולכים לבתי ההורים, רק בשעות אחר הצהריים והערב, וכמובן גם בימי שבת. בבית הילדים התעוררנו עם בוקר, אכלנו את הארוחות, והתקלחנו. הזמן עם ההורים היה זמן משפחה נטו, כאשר ההורים אינם עוסקים בבישול או כביסה או עבודה, אלא פנויים אך ורק אלינו. משחקים איתנו, קוראים לנו (בגיל הצעיר), ומשוחחים. היו במשפחתנו בקבוצת השרון שלושה ילדים: רחלי, אחותי הגדולה ממני בשנתיים, אני – האמצעית, ואחי ישראל, הצעיר ממני בארבע שנים. הבן הבכור של הוריי, עידו, נפטר ממחלת סרטן הדם בגיל שלוש, לפני הולדת כולנו.

ביולי 1954, בחופש הגדול שבין כיתה ב' ל-ג' עברה כל קבוצת השרון ליפעת, מבוגרים וילדים, יחד עם מחצית החברים מקיבוץ גבת, שהתפלג מסיבות אידיאולוגיות. זה היה שינוי עצום בחיינו: מכיתה קטנה של שניים עשר ילדים היינו לכיתה גדולה של עשרים ושמונה ילדים. בבתי ההורים היו שירותים ומקלחת, מה שלא היה לנו בקבוצת השרון, ועוד ועוד. לקח לי זמן להתרגל לשינויים, וגם להכיר את המקום החדש, בלי להתבלבל בדרך הביתה. בשנה הראשונה שלנו ביפעת נולד אחי הצעיר אריאל.

אהבתי ללמוד והייתי תלמידה טובה בכל המקצועות. בתחילת כיתה ט' הוקם ביפעת בית הספר האזורי "העמק המערבי". מספר התלמידים בכיתות גדל, וכבר היו כיתות מקבילות. בסוף יב' יצאתי לשנת שירות בתנועת הנוער של הקיבוצים. לאחר מכן התגייסתי ושירתי כמדריכה בבית ספר שדה בשדה בוקר. הדרכתי קבוצות של חיילים, סמינרים למורים, נוער שוחר טבע וארכיאולוגיה, וגם נוער מחו"ל. אלו היו שנים נפלאות עם קרבה רבה לטבע, והכרה לעומק של הגיאולוגיה, הארכיאולוגיה, הצומח והחי של האזור.

חזרתי ליפעת בתום השירות, וכבר אחרי מלחמת ששת הימים, נכנסתי לעבודה בחממות הפרחים ביפעת, וגם יצאתי לטיולים רבים בסיני, בגולן וכן ביהודה ושומרון.

בקיץ 1969 נספה אבי בתאונת דרכים. למרות זאת יצאתי כמה חודשים אחר כך, באישור יפעת, ללימודים בפקולטה לחקלאות ברחובות. בשנת הלימודים הראשונה, בחודש יוני 1970, נהרג אחי ישראל בפשיטה של סיירת שקד, לצד המערבי של תעלת סואץ (מבצע ויקטוריה). התלבטתי אם להמשיך בלימודים, אבל אמי לא הסכימה שאעצור את הלימודים, היא ידעה כמה חשוב לי ללמוד.

בהמשך לגמר לימודי התואר הראשון, התחלתי במחקר לתואר שלישי (הציונים הגבוהים אפשרו לי לפסוח על התואר השני) בתחום הפיזיולוגיה של הפריחה. במהלך עבודת המחקר, נישאתי ליואב אהרוני, גם הוא בן יפעת, גם הוא למד בפקולטה לחקלאות, והשלים בסופו של דבר דוקטורט בפיזיולוגיה של בעלי חיים. נולדו לנו שלושה ילדים: אסף, סיון והלל. נשארנו חברי קיבוץ יפעת כל השנים עד היום. רוב השנים עסקתי במחקרי תרביות רקמה של צמחים, בתעשיות הביוטכנולוגיות.

ילדינו  נישאו והעשירו את חיינו בנכדים אחד אחת : הדר, נוגה ואלון של אסף והילה  ענבר , כליל ויערי של סיון וזיו ,תמר ונועם של הלל וימימה. כיף לנו להיות סבים".

גלגולו של חפץ

שעון -מדף

זהו חפץ משפחתי ישן שקיבלה אימא של יואב בעלי, מאחיה לכבוד הולדתו (מאי 1940). השעון עשוי עץ ונחשב בשעתו לחפץ יקר ערך. אחרי מות ההורים עבר השעון לאחיו של יואב, ואחרי שגם הוא הלך לעולמו, הגיע השעון לביתנו.

תרופות סבתא

מרק עוף: תרופה לכל בעיה. מרק עוף הוא קודם כל ולפני הכל טעים, מלבד טעמו הטוב. הוא משמש גם כתרופת פלא לכל בעיה – מכאבי בטן ועד שפעת. איך מכינים את מרק העוף:

מבשלים במים את העוף והירקות זמן ממושך, מוסיפים תבלינים. חשוב לזכור ששותים חם!

ילדה וחצב: שחזור תמונה

התמונה צולמה בשנת 1989 בגינה שלנו, בתי סיון הייתה בכיתה ד. קיבלנו משכן שניים עשר בצלים של חצבים ושתלנו אותם בגינה. הם פרחו בסדר קבוע ולכן נתנו להם את שמות שניים עשר שבטי ישראל לפי הסדר. לחצב נפתלי הייתה צורת עקלתון משונה – אותה צורה בכל שנה. סיון נשכבה לידו בחיקוי חינני של צורתו הייחודית.

נכדתי ענבר ואני חיפשנו בכל בית הספר צמח מפותל שדומה לנפתלי ולא מצאנו. פתאום ראינו צינור גמיש, ממש דומה ענבר נשכבה ליד הצינור והחזיקה אותו בשחזור קרוב למושלם.

הזווית האישית

 ענבר: נהנתי מאוד בתוכנית "הקשר הרב דורי", זאת הייתה חוויה נפלאה ומאוד נהנתי מזמן האיכות עם סבתא.

סבתא מרים: נהניתי מהמפגשים עם נכדתי האהובה ענבר, ומסיפורי הילדים והסבים בכיתתה. היה מעניין להתוודע לזיכרונות ולעולמות אחרים, לפעמים משעשעים, לפעמים מחכימים ותמיד עם הרבה רגש. הכי נהניתי מהמפגש הקרוב עם ענברי שלי – הטובה, החכמה ומלאת הרגש.