מאגר סיפורי מורשת

שמי אירית פרנג'י, נולדתי בשנת 1959, בת שמינית מבין תשעה אחים. הייתי ילדה שקטה ורגישה. הבית שלנו היה מלא בילדים ושמח תמיד. בגינתנו היו המון עציצים, עצי פרי, ובעלי חיים שגידלנו. בנערותי עבדתי בחוות סוסים, טיפלתי בהם, האכלתי ורחצתי אותם. אהבתי מאוד ללכת למשתלות, לקטוף פרחים, ולטפח את גינתנו בבית. עד היום אני מאוד אוהבת צמחים ועציצים, מטפחת את הגינה בביתי, ונהנית לטייל במשתלות ולקנות צמחים. אהבתי לקרוא ולרקוד, וחלמתי להיות רקדנית כשאהיה גדולה.

בשנת 1977, עם סיום לימודיי, בהיותי בת 18 שנים, נישאתי לסבא משה. בילדותנו גרנו באותה שכונה ובמהלך מפגש חברתי הכרנו. בתקופת חברותנו נהגנו לבלות יחד, אהבנו לצפות בסרטים בקולנוע ולאכול גלידה. החיים אז היו קשים יותר, אך גם פשוטים וצנועים יותר.

לאחר חתונתנו הבאנו שני ילדים לעולם: ליטל ושלומי. שלומי הביא לעולם שלושה ילדים: ליאב, אריאל ואורי. הייתי שותפה רבה בגידול הנכד שלי, אורי. הייתי שומרת עליו, מפנקת אותו, מטיילת איתו בגינה בעגלה, ומכינה לו מטעמים מתוקים וטעימים. אני ואחותי מזל היינו קרובות מאוד מילדותנו ועד היום.

במשפחה שלנו יש חפץ שעובר מדור לדור: הכתובה מהחתונה של הוריי. הכתובה היא מחתונתם של סבתי לאה וסבי יוסף שהתחתנו בשנת 1944, וכשעלו לארץ בשנת 1950, הביאו איתם את הכתובה. היא שמורה למעלה מ-70 שנה, ממוסגרת ותלויה בסלון ביתם עד היום.

הזוית האישית

אורי הנכד המתעד: נהניתי להכין את התיעוד, לשוחח עם סבתי, לשאול שאלות על חייה וילדותה בבית הוריה. למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי עליהם, על דברים שסבתי חוותה בתור ילדה, על המגורים בארץ ישראל. דברים שהיו מובנים מאליהם נראים פתאום בעלי ערך רב. תהליך העבודה עזר לי והעשיר את ידיעותיי, העלינו זכרונות וסיפורים משפחתיים. עבודה זו תרמה לי רבות ואשמור אותה לדורות הבאים.