מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1952, ב-4 בנובמבר, ביום שלישי ט"ז תשי"ג, נולדתי, אלברט, במדינה מרוקו בעיר קזבלנקה, להוריי: אמי עליה ז"ל ואבי מרדכי ז"ל.

בילדותי הייתי ילד שעושה שטויות, אך תמיד מצליח לשמח את הוריי. אני זוכר במעורפל שהייתי הולך יד ביד עם אחותי יהודית בגיל 9 למאפייה (פראן) למסור את החמין. כמו כן, אני זוכר במעורפל את בית הספר שהייתי בו במרוקו, בית ספר "אוצר התורה". שם הייתי בכיתות הראשונות, כיתות א' וב'. אני זוכר את השער והשוער, את התלבושת האחידה בדמות חלוק, את מסדרונות הכיתות, את הליצן שקראו לו "במברא" ואת "מיחאו", וגם את האיש שמכר מים מתוקים.

אני זוכר במעורפל את הטיולים עם אבא ברחובות קזבלנקה ואת התאונה הנוראה שגרמתי לאבי כאשר רכבנו על אופניים בשדרה הראשית לכיוון הים.

הנכדה ענהאל מתעדת: "סבא שלי, אלברט, ביחד עם סבתא שלי, מרים ז"ל, הביאו לעולם שלושה ילדים מדהימים: לירז, שירן ונתנאל הי"ד. לדודה לירז, קצינה במשטרה, יש שלושה ילדים. לדודה שירן (כיום הרבנית שרה), גננת במקצועה, יש תשעה ילדים ונכדה אחת.

לאבא שלי, נתנאל, יש חמישה ילדים ואני הבכורה שבהם. אבא שלי היה שף מקצועי במקצועו וגם חייל במילואים בדרגת סגן אלוף. ב-12 בפברואר 2024, נהרג במלחמת חרבות ברזל בקרבות שבעזה, בן 36 היה.

בימים אלה סבא שלי, אלברט, זכה לתואר סבא רבא. סבתא שלי, מרים ז"ל, הייתה אשת חיל, אחות אחראית בבית החולים רמב"ם במשך 46 שנה. היא נפטרה ב-09 ביולי 2023 בגיל 70.

סבא אלברט הוא בוחן רכב במקצועו, שירת במשך שוש שנים בגולני ועוד שלוש שנים בצנחנים."

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בבית הספר אהרון הרואה בנות בחיפה, התשפ"ד 2024, בהנחיית המורה המובילה תמי בן פורת.