מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1948 במצרים להורים יוסף ועליזה, שנולדו גם הם במצרים. ילדותי הייתה מלאה בזיכרונות טובים מהרחוב ומהשכונה, שם שיחקתי עם חברותיי ומשפחתי.

ילדותי עברה במצרים, שם למדתי בבית הספר אגילה. יום הלימודים התחיל בשעה 7 והסתיים ב-4 אחר הצהריים, כשאחר הצהריים למדנו חשבון. אני זוכרת את המשחקים בהם שיחקתי עם חברותיי, כמו גומי וחמש אבנים, ונהניתי מאוד מהזמן שביליתי עם חברים ומשפחה בשכונה.

למדתי בבית ספר במצרים, שם החוויה הייתה בעיקר בסדר. אני זוכרת את הזמן שביליתי בלימודים ואת חבריי לכיתה, ואת המשחקים האהובים עלינו בגומי ובחמש אבנים.

בתקופת הבגרות, לא היו לי חוויות מיוחדות מתנועות נוער או תחביבים מסוימים שהזכורים לי במיוחד, אך המשכתי ללמוד ולבלות עם משפחתי וחבריי.

עבדתי בתחום החינוך עם ילדים, תפקיד שמילאתי באהבה רבה. נהניתי לעבוד עם הילדים ולראות את התפתחותם והתקדמותם לאורך השנים.

אני אוהבת לקרוא ספרים, תחביב שמלווה אותי לאורך כל חיי. אני מוצאת את הקריאה כמפלט מהמציאות והנאה גדולה.

במשפחתי עובר חפץ מיוחד מדור לדור – שרשרת משפחתית. השרשרת מסמלת את הקשר החזק בין הדורות ואת ההיסטוריה המשפחתית המיוחדת.

כשיצאתי לגמלאות, התחלתי ליהנות מהחיים החדשים בפנסיה. בהתחלה היה קצת קשה להסתגל לשגרה החדשה, אך עם הזמן מצאתי פעילויות חדשות ומעניינות.

תקופת הקורונה הייתה קשה עבורי, כמו עבור רבים אחרים. התמודדתי עם האתגרים וההגבלות שהמצב יצר, ונאלצתי למצוא דרכים חדשות להעסיק את עצמי ולהישאר מחוברת עם האנשים החשובים לי.

המסר שלי לדור הצעיר הוא להיות בני אדם, לשמור על ערכים של אנושיות וקהילתיות, ולהיות קשובים ותומכים לאנשים סביבכם. אני מאמינה שאלה הם הערכים החשובים ביותר שעליהם לשמור ולפתח.

הזוית האישית

איבון זית השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר עמל בחולון שם שמעו וכתבו את סיפורה התלמידים משה בן חיים ואתי דלאון מכיתת הבוגרים של בית הספר.