מאגר סיפורי מורשת

שמי רונית, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי אחינועם ומתעדת את סיפורה של אמי חיה. יחד אנו מנציחות את סיפורה של סבתא רבתא חיה במאגר המורשת.

ילדות בסלובקיה

אימא שלי, חיה, נולדה בכפר שנקרא טיבבה בסלובקיה. שמה של אמה היה ציפורה, ולאביה קראו יצחק יעקב. ליצחק וציפורה נולדו ארבעה ילדים, וההורים גידלו את הילדים בסלובקיה בצורה יפה ודאגו להם מאוד לצד היהודי.

יצחק הביא לכפר בחור שלימד את כל הילדים יהדות. כך, אימא שלי למדה יהדות הן מהבחור המלמד בכפר והן מההורים. לדוגמה, הם לא הלכו לישון בלי לומר קריאת שמע. המשפחה קיימה אורח חיים דתי, אומנם לא היה בית ספר יהודי, אך יצחק הגיע להסכם עם המורה בבית הספר שהילדים יגיעו לבית הספר ולא יכתבו בשבת. סבא שלי גם הזמין שוחט באיטליז שבסלובקיה כדי שהבשר יהיה כשר.

מלחמת העולם השנייה

החיים היפים והשלווים של ציפורה ויצחק הסתיימו בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. הצבא ההונגרי הגיע לסלובקיה, התיישב בחצר המשפחה, ובשלב מסוים הציעו למשפחה לשלוח את הילדים לארץ ישראל כדי להצילם מהמלחמה. אך ציפורה ויצחק אמרו: "מה שיהיה איתנו יהיה איתם". בשנת 1944, כשהנאצים כבשו את סלובקיה, התחילו היהודים להישלח למחנות השמדה.

בשביעי של פסח קיבלו הוראה לקחת חפצים אישיים, להתארגן וללכת לגטו. הם רוכזו בבית חרושת למלט ושם שהו תקופה מסוימת. בתחילת חודש סיוון קיבלו הוראה לעלות על רכבות לאושוויץ. באושוויץ הפרידו בין הגברים לנשים ובין הצעירים למבוגרים.

את סבתא ציפורה והאחות הקטנה שלחו למשרפות, וכמובן גם את סבא יצחק. את אימי חיה ואחותה אסתר לקחו למחנה עבודה. אמא שלי הייתה אז בת 18. הן שהו במחנה עבודה כמה שבועות בתנאים קשים, והקימו באושוויץ מסילות ברזל.

סיום המלחמה והעלייה לארץ

המלחמה הסתיימה במאי 1945 כשהצבא הרוסי פלש והציל את אושוויץ. ליהודים לא היה לאן ללכת, בשלב ראשון, אימי חיה ואחותה אסתר נסעו למקום הולדתן, לכפר שממנו יצאו, כדי לנסות לפגוש שם את אחיהן מנחם שהופרד מהם בתחילת המלחמה.

כשהגיעו לכפר, פגשו שם משפחה אחרת, משפחה של גויים שגרה בבית שלהן. אך הן זכרו שלפני שהלכו לגטו, אימן ציפורה החביאה כמה תכשיטים על העץ שליד הבית. בתוך הענפים של העץ, מצאו האחיות את התכשיטים – עגילים, שרשרת וטבעת. אימי חיה לקחה את העגילים ושמה אותם באוזניה, ודודתי אסתר לקחה את הטבעת.

לאחר מכן, נציגים מארץ ישראל חיפשו את שרידי השואה והם באו ולקחו אותן לארץ ישראל. זה היה ביום קום המדינה בשנת 1948, והן קיבלו אישור מיוחד מהרב לטוס במטוס. אמי חיה הלכה עם העגילים שמצאה לאחר המחנות, שאימא שלה, סבתא ציפורה, הלכה איתם עד שהועברה לגטו. כשאימי חיה הייתה חולה ולצערי הרב נפטרה בבית החולים, הורדתי מאוזניה את העגילים ושמרתי אותם אצלי למי שירצה לקבל אותם.

חיה ואסתר, משפחת לבקוביץ והעגילים

הזוית האישית

אחינועם הנכדה המתעדת: התרגשתי מאוד לגלות את ההיסטוריה של המשפחה שלי. גיליתי גבורה גדולה של סבתא רבתא שלי.